פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1648/19
לפני:
כבוד השופט א' שטיין
העורר:
אילן סלפובטי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית
המשפט המחוזי באר שבע במ"ת 30732-01-19 מיום 25.2.2019 שניתנה על ידי השופט
נ' אבו טהה
בשם העורר:
עו"ד יצחק פרץ
בשם המשיבה:
עו"ד טל (אדיר) כהן
החלטה
1.
לפניי ערר לפי סעיף 53 (א) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע (השופט נ' אבו טהה ) שניתנה במ"ת 30732-01-19 ביום 25.2.2019, אשר קבעה כי העורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בגדרו של ת"פ 30756-01-19 (להלן: התיק העיקרי ). עניינו של התיק העיקרי הוא מעשה שוד, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אשר מיוחס לעורר.
2.
אין מחלוקת על כך שהאישום הנ"ל מאומת בראיות לכאורה. כמו-כן, לית מאן דפליג שבשלב הנוכחי אין שום חלופות למעצר העורר מאחורי סורג ובריח, ועל כן דינו להיעצר עד תום ההליכים. השאלה שמתעוררת כאן היא: מעצר היכן? – שכן העורר סובל ממחלת נפש מתמשכת שבגינה הוא אושפז בעבר, בכפייה ובצו אשפוז, במוסדות לטיפול בחולי נפש. העורר מאובחן כמי שלוקה בסכיזופרניה ובהפרעות אישיות אחרות. סניגורו ביקש אפוא כי אפעיל את סמכותי לפי סעיף 16(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991, ואצווה על מעצרו "בבית חולים שיקבע הפסיכיאטר המחוזי או באגף פסיכיאטרי של בית סוהר".
3.
הסניגור העלה בקשה זהה לפני בית משפט קמא, אשר החליט שלא להיענות לה – היא ההחלטה מושא הערר שלפניי. החלטה זו ניתנה בהישען על חוות הדעת הפסיכיאטרית מיום 24.1.2019, אשר ניתנה על ידי סגן הפסיכיאטר המחוזי של מחוז דרום, ולפיה העורר במצבו הנוכחי אינו זקוק לאשפוז. הסניגור טוען כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לתחזית שמעצר העורר ללא השגחה פסיכיאטרית צמודה ירע את מצבו הנפשי, ובכך טעה.
4.
אינני סבור כך. בית משפט קמא החליט כפי שהחליט לאחר שעיין במסמכים הרלבנטיים והעריך, על יסוד האמור בחוות הדעת הנ"ל, כי העורר איננו זקוק כעת לאשפוז. כמו-כן קבע בית המשפט, כי "היה ויחול שינוי במצבו הנפשי של [העורר], שיצדיק אשפוז במב"ן, ניתן לפנות בבקשה לעיון חוזר" – ודעתי כדעתו.
5.
אשר על כן אני דוחה את הערר.
ניתנה
היום, ג' באדר ב התשע"ט (10.3.2019).
ש ו פ ט