בש"פ 1649/10 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט יעקובי) מיום 23.2.10 בתיק ב"ש 677/10 (פ' 104/10) בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר במיקום חלופת המעצר בה הוא שוהה.

רקע

ב.

כנגד העורר, יליד 1973, הוגש ביום 8.1.10 כתב אישום המייחס לו עבירות בנשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 5.1.10 החזיק העורר באקדח טעון במחסנית ובה 11 כדורים, שעה שאין בידו רישיון לשאת נשק או תחמושת. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, ונוכח היות העורר סייען ותיק לכוחות הביטחון, הסכימה המשיבה להזמנת תסקיר מעצר בעניינו. שירות המבחן המליץ, תוך התלבטות והסתייגויות שונות, על שחרורו לחלופת מעצר בבית אביו, בפיקוח אביו ואחיו. בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 20.1.10, הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. נקבע, כי יש ראיות לכאורה וכן כי עולה מן העורר מסוכנות משמעותית שאינה ניתנת לצמצום מספיק בחלופה שהוצעה בבית אביו – נוכח העבירה המיוחסת לו, והניסיון לחיסולו שנעשה במקום מגורי אביו, בחודש אפריל 2009. עם זאת צוין, כי אם תוצע חלופה אחרת, זו תיבחן. על סמך הסכמת הצדדים, הוחלט ביום 25.1.10 על שחרור העורר לחלופה אחרת שהוצעה, באכסניה פלונית בירושלים, בנוכחות מפקחים, ותוך הפקדות וערבויות.

ג.

בהמשך הגיש העורר בקשה לעיון מחדש בהחלטה באשר למיקום חלופת המעצר, על מנת לאפשר לו לעבור למעצר בבית אביו, בשל אי נוחותו מנוכחותם של אנשים שונים באכסניה; הבקשה נדחתה (14.2.10). לאחר מכן, נוכח החשש כי העורר לא יוכל להמשיך לשהות באכסניה האמורה, הוגשה בקשה נוספת לשינוי מיקום חלופת המעצר, ולחלופין להקלה בתנאים, כדי שיוכל לחפש לעצמו חלופה אחרת, ואף בקשה זו נדחתה. בהחלטה מיום 23.2.10, נשוא הערר דנא נאמר, כי דין הבקשה להידחות על הסף, אך גם לגופם של דברים, לא ניתן להיעתר לחלופה המוצעת על ידי העורר, וכן לא ליציאה לחיפוש חלופה אחרת, דבר העשוי להיות מטופל בידי אחרים. נאמר, כי אם לא תימצא חלופה מתאימה, יתכן שלא יהא מנוס ממעצר העורר לאחר 1.3.10.

הערר והדיון

ד.

בעררו שב העורר ועותר לעבור לחלופת מעצר בבית אביו, בין אם כפתרון קבוע ובין כפתרון זמני, עד אשר יימצא פתרון אחר לחלופת המעצר, וכל זאת נוכח הודעת האכסניה אליה עבר כי החל מראשית חודש מארס 2010, לא יוכל להמשיך ולשהות במקום. הוזכרה המלצת שירות המבחן; כן הודגש היות העורר סייען לגורמי הביטחון (עתירה בעניין ועדת המאוימים בעניינו תלויה ועומדת בבית משפט זה – בג"צ 11106/08), וחששו מפעולות נקם על רקע

זה.בהקשר זה נטען, כי העורר הותקף בימים האחרונים, וכן קיבל איומים טלפוניים. נטען גם להעדר הנמקה מספקת בהחלטות בית המשפט קמא, וכי העורר הקפיד על קיום תנאי שחרורו עד כה. לעניין החלופה המוצעת בבית אביו, נטען כי סביבה זו תהא בטוחה יותר בעבור העורר, וכי היא החלופה היחידה העומדת כיום על הפרק.

ה.

בדיון טען עו"ד איוב לעורר, כי מקום הימצאו של העורר באכסניה נודע לקמים עליו והתפתחו אירועים קשים, שגררו גם תלונה במשטרה כרגע מצוי העורר זמנית באכסניה אחרת בעיר, אך רצונו לעבור לבית אביו, שהיה בעצמו סייען בכיר ושנאלץ לעזוב את מקום מגוריו הטבעי בשל הסכנה בהקשר זה. צוין כי העורר עונה בעבר בידי כוחות פת"ח ותנזים, ובקושי נמנעה פגיעה בו גם באכסניה בה שהה. נטען כי אבי העורר אדם סמכותי, וכך גם אחיו, והוצע כי העורר יחזור לבית אביו באישון לילה, כך שלא ייוודע הדבר .

ו.

בא כוח המדינה ציין את העבירה - נשיאת נשק ובו מחסנית טעונה, שעה שלנושא הנשק עבר פלילי. עוד נאמר, כי לוח הזמנים מראה, שהצעת החלופה ואכסניה הקודמת, שבאה מטעם העורר, היתה

מלכתחילה בעייתית, שהרי תוך 3 שבועות החלו בקשות לעיון חוזר, ויש מעין "סלאמי". צוין, כי אם תוצע חלופה אחרת תיבחן על-ידי המדינה, ככל שאכן יש מאוימות באכסניה הקודמת.

הכרעה

ז.

עיינתי בהשתלשלות הדברים בתיק, בתסקיר ובעתירה בבג"ץ 11106/08 שהגיש העותר נגד ועדת מאוימים ומינהלת הסיוע, וכן ברישום הפלילי של העותר, הכולל בעיקר עבירות רכוש במספר רב (גניבות מרכב ופריצה לרכב בכוונה לגנוב, שמרביתן בוצעו ב- 1992 וכן ב- 1993); ולאחרונה נדון בינואר 1995 – בפעם זו לעונש מאסר של שנתיים.

ח.

תסקיר שירות המבחן למבוגרים (מיום 17.1.10) מתאר את רקעו של העורר, בן 36 ובעל משפחה. כסייען אך גם כעבריין רכוש; נזכרת טענת המאוימות, וכן טענתו כי אין ניתנת די תשומת לב לצרכי השיקום של המשפחה כסייענית. השירות התלבט בקשר להמלצה, שכן לשיטתו מצוי העורר בחרדה קיומית מתמשכת כסייען, אך מתקשה לקבל אחריות על מעשיו, אם גם תוך הסתייגות, הומלץ כאמור על פיקוח האב ושני אחים, שלאחד מהם רקע פלילי בגניבת מכוניות. כזכור, המדינה לא קיבלה זאת ועל כן הושג הסדר האכסניה, שבינתיים תם. אוסיף, שהתרשמתי מן החומר כולו, כי אין המדינה חולקת על כך שנעשה ניסיון לפגוע בעורר באפריל 2009.

ט.

סבורני, כי בנסיבות יש לערב בטיפול בתיק את גורמי המדינה העוסקים במאוימים. אין בתיק כל מידע בענין זה, אך ראוי כי ההחלטה לגבי מיקומו של העורר, שלא יתכן חולק כי הראיות לכאורה מצביעות על מסוכנותו, אך יש גם צד אחר, לא נהיר דיו, למצבו - תהיה לאחר שבאי כוח המדינה יוועצו בגורמי ועדת המאוימים. זאת - כדי לבדוק אם יש מקום לחששות העורר, ומהי עמדתם שלהם באשר למיקום הראוי, לרבות באשר לחלופה שהציע. במקביל על העורר לברר אקטיבית אפשרות מעבר למעצר בית בעיר אחרת.

י.

נוכח לוח זמנים דוחק (הטענה כי האכסניה הנוכחית היא זמנית מאוד), תוגש הודעה עדכנית של המדינה בתוך עשרה ימים לבית המשפט קמא, שישוב וישקול. גם בית המשפט גילה דעתו כי ראוי שהעורר לא ייעצר מאחורי סורג ובריח בהיעדר חלופה, ועל כן ראוי כי התמונה שבפניו תהא כוללת, תוך תשומה מצד הגורמים הבטחוניים המסוגלים להעריך אם יש סכנה לעורר והיכן, והכל יחד עם גורמי האכיפה והמבחן.

יא.

הערר מתקבל במובן האמור בפסקאות ט' – י' מעלה.