בש"פ 1650/19 מדינת ישראל נ. אברהם (אבי) ביטון

1.

לפניי בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים או החוק ), החל מיום 12.3.2019 או עד למתן פסק דין בת"פ (מרכז-לוד) 27195-06-18 (המשיבים 2-1) ובת"פ (מרכז-לוד) 27232-06-18 (המשיב 3) (להלן: התיקים העיקריים ).

2.

עניינם המרכזי של התיקים העיקריים הוא קשירת קשר פלילי שמטרתו לייבא סם מסוכן לישראל, ניסיון לייבא סם מסוכן וכן ייבוא של סם מסוכן כאמור. עבירות אלו מיוחסות למשיבים – כל אחד לפי חלקו, כמתואר בכתבי האישום – בקשר ליוזמה הפלילית לייבא מקולומביה לישראל כ-102 ק"ג של סם מסוכן מסוג קוקאין, שגורמי האכיפה בקולומביה הצליחו לסכל.

3.

אין מחלוקת על כך שאישומים אלה נתמכים בראיות לכאורה וכי מדובר בהם במעשי עבירה חמורים ביותר, שככלל מחייבים מעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח (ראו בש"פ 8667/18 מדינת ישראל נ' חסן מיעראי (7.12.2018) והאסמכתאות הנזכרות שם). המשיבים סמכו את ידיהם על האמור בסעיף 61(א) לחוק המעצרים, הקובע בעבור מצבים כגון זה שלפניי את חזקת השחרור מן המעצר. דא עקא, סעיף 62 לחוק קובע כי "על אף הוראות סעיפים 59 עד 61, רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש ובכלל זה על מעצר בפיקוח אלקטרוני, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או ללא ערובה" וכי אם "לא יהיה ניתן לסיים את הליכי המשפט בתוך התקופה של 90 ימים האמורה [...] בשל סוג העבירה, מורכבותו של התיק או ריבוי של נאשמים, עדים או אישומים, רשאי הוא לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש, ובכלל זה על מעצר בפיקוח אלקטרוני, לתקופה שלא תעלה על 150 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או בלא ערובה". במקרה דנן מדובר בתיק מורכב, בעבירה חמורה מאד ובנאשמים שנשקפת מהם מסוכנות הן במישור של סחר בסמים והן מבחינת החשש להימלטות מאימת הדין. בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שמדובר בהארכת מעצר ראשונה שמעבר לתשעה חודשים, אינני רואה שום חלופה למעצר המשיבים מאחורי סורג ובריח.

4.

לא נעלמו מעיניי מצבו האישי הקשה של המשיב 3, התחזית שהדיון בתיקים העיקריים עתיד להימשך עוד זמן רב, וכן העיכובים בשני המשפטים, שלטענת המשיבים נבעו מהתנהלות המבקשת. כמו כן נתתי את דעתי לכך שכמות גדולה של סמים הנזכרים בכתבי האישום נשרפה (או נעלמה) בקולומביה. עניינים אלו עמדו לנגד עיניהם של בתי משפט קמא, וככל שיתעורר הצורך לשוב אליהם בגדרו של עיון חוזר במעצרם של המשיבים – אם וכאשר יתקיים – בטוחני כי כך ייעשה. במסגרת הנוכחית, בדיקת עניינים אלו איננה מעשית, מה גם ששעתה טרם הגיעה.

5.

סוף דבר: אני מקבל את בקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים כמצוין ברישא.