בש"פ 1665/12 אלמו אסטזיאו נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני מיום 16.11.2011, שבמסגרתה נדחתה בקשת המערער להקדמת הדיון בערעור שהגיש כנגד הכרעת הדין וגזר הדין (ע"פ 2956/11) שניתנו בעניינו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (תפ"ח 1056/09).

הערעור בתיק המקורי נקבע לדיון ביום 21.01.2013. ביום 3.11.2011 הגיש המערער בקשה להקדמת מועד הדיון בערעור בתיק המקורי. בבקשתו, טען המערער כי לאחר ההכרעה בהליך שהתקיים נגדו, נתקבל בבית משפט זה פסק הדין בעניין לזרובסקי (ע"פ 9808/08) שיש בו כדי לשפר את סיכויי קבלת ערעורו בתיק המקורי.

בהחלטתו, קבע הרשם כי בקשת המערער אינה מעלה נימוק ייחודי המצדיק את העדפת שמיעת ערעורו על פני תיקים אחרים הקבועים לדיון ביומנו של בית המשפט.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו חזר המערער על הטיעונים שהועלו בבקשתו המקורית, והוסיף כי אם לא יתקבל ערעור זה, הרי שעד לקיום הדיון בעניינו כפי שנקבע מלכתחילה, הוא ירצה כ-3.5 שנים משמונה שנות המאסר שהוטלו עליו על אף סיכויי ערעורו הטובים לכאורה, באופן שייגרם לו נזק כבד ובלתי הפיך.

לאחר עיון בהחלטת הרשם ובהודעת הערעור לא מצאתי כי יש מקום להתערבות בית המשפט בהחלטה.

כבוד הרשם בחן את בקשתו של המערער אל מול נתוני יומן בית המשפט ומסקנתו לפיה עומס התיקים אינו מאפשר את הקדמת הדיון בערעור שהגיש הינה מסקנה סבירה ולא מצאתי מקום להתערב בה.

יומנו של בית משפט זה הוא אכן עמוס, על כן נדרש טעם ייחודי כדי להצדיק העדפתו של תיק מסוים על פני תיקים אחרים. לא מצאתי טעם ייחודי כאמור בעניינו של המערער.