פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
1666/00
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
ה
עורר:
יוסף מרקוזון
נגד
המשיבים
:
1. שופט בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
(כבוד השופט צ' הרטל)
2.
מדינת ישראל
תאריך
הישיבה: כ"ח באדר א' התש"ס (5.3.2000)
בשם
העורר: עו"ד מאיה ז'ולסון
עו"ד
אלון גלעדי
בשם
המשיב 2: עו"ד עדית ברנע
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 27.2.2000
בב"ש
90412/00 שניתן על-ידי כב'
השופט
צ' הרטל
החלטה
העורר עומד לדין לפני בית-משפט השלום ברחובות בעבירות של זיוף וגניבה בידי עובד. תוך-כדי הליכים אלה ביקש העורר לעיין בחומר ראיות מסויים הנופל, לכאורה, בגדרי החיסיון הקבוע בסעיף 142 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו1976-. המדינה סירבה לעורר את מבוקשו, והשאלה שלפניי היא אם סירוב זה היה - והינו - סירוב בדין או שלא בדין. עניינו של אותו חומר ראיות הוא בעיסקי מעבידו של העורר ובהליך פלילי התלוי ועומד לעת הזו נגד אותו מעביד.
עד שבאתי לשמוע את טיעוני באות-כוחם המלומדות של הצדדים, הודיעתני באת-כוח העורר, כי ביני-לביני הגישה בקשה לשר האוצר לגילוי חומר הראיות המבוקש על-ידי העורר, וכי בדעתה להמשיך וללכת בהליך זה. בה-בעת, הודיעתני באת-כוח המדינה, כי נכונה היא לגלות לעורר את כתב-האישום שהוגש נגד אותו מעביד ואת הפרוטוקולים שהיו במשפטו עד-הנה. אשר לפרוטוקולים לעתיד לבוא, המדינה תשקול את הדברים לגופם ותחליט אם נכונה היא לגלותם לעורר, אם לאו. המדינה ממשיכה ועומדת על זכותה - שמא נאמר: חובתה - שלא לגלות לעורר לא את החומר שנאסף אל תיק המשטרה בעניינו של המעביד ולא את המוצגים שהוגשו לבית-המשפט במשפטו.
נוכח כל אלה, עלתה הצעה כי אכריע בחילוקי-הדעות בין בעלי-הדין בנושא הפרוטוקולים והמוצגים שהוגשו לבית-המשפט, וכי עניינה של יתרת חומר הראיות יוכרע בהליכים של הבקשה שהוגשה לשר האוצר, ואפשר בהליכים עוקבים אותם.
הצעה זו אינה נראית לי. לא יהיה זה ראוי, לדעתי, להכריע בחילוקי הדעות בין בעלי-הדין מנות-מנות. ההכרעה - נכון יהיה אם תיעשה באחת; כך - ולא אחרת.
לאחר שיח וסיג בין בית-המשפט לבין באות-כוח בעלי-הדין, הוסכם כי בכפוף לאמור להלן תימחק (לעת הזאת) הבקשה שלפניי.
המדינה תגלה לעורר, מרצונה - לאלתר ולעתיד לבוא - את שסוברת היא כי רשאית היא לגלות (ובכלל זה, את חומר הראיות שהסכימה לגלות, כאמור לעיל). בה-בעת יימשכו ההליכים לפני שר האוצר, בהניחנו כי השר - בסיועה האדיב של פרקליטות המדינה - יכריע בהקדם ככל הניתן בבקשתו של העורר לגילוי חומר הראיות המבוקש על-ידו. כמובן שזכותו של העורר שמורה לו לתקוף את החלטתו של שר האוצר, לכשתתקבל, אם אותה החלטה לא תהא לשביעת-רצונו.
דבר אחרון: ההליכים בעניינו של העורר נמשכים והולכים לפני בית-משפט השלום ברחובות (כבוד השופטת ליה לבאון), ואפשר שההליכים בעניין גילויו של חומר הראיות יתנגשו בחובתו של בית-המשפט לקיים, לנהל ולסיים את ההליכים לפניו במהירות האפשרית. יחד-עם-זאת, ועל-יסוד הנחה מובנת מאליה כי לא יעשה דבר כדי לקפח את הגנתו של הנאשם - העורר שלפניי - יביא בית-המשפט במניין שיקוליו את העיכוב, נקווה עיכוב קצר, העלול להיגרם להליכים שלפניו בשל ההליכים לפני שר האוצר. בית-משפט השלום יעשה כחוכמתו, וחזקה עליו כי יעשה צדק - וביעילות.
היום, כ"ח באדר א' התש"ס (5.3.2000).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00016660. G01