בש"פ 1674/99 יצחק לוי נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מפי השופט ע' דוויק, בה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 40071/99.

1.ביום 2.3.99 הוגש כנגד העורר כתב אישום בת.פ. 40071/99, המייחס לו עבירות של תקיפת אשתו במהלך שנות נישואיהם, תקיפת בנותיו בהזדמנויות שונות והתעללות בבתו הצעירה ש.ל. לפי הנטען בכתב האישום, נהג העורר במשך שנים להתעלל פיזית ונפשית באשתו ובבנותיו. הוא נהג להכות את אשתו ואת בנותיו בכל חלקי גופן. כמו כן נהג הוא לקלל את הבנות, לקרוא להן בשמות גנאי ולהעליבן. בשנת 1995 אף כיבה העורר סיגריה בוערת על זרועה של אשתו וגרם לה כוויה.

2.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, בשל חשש שהעורר ינסה לפגוע במתלוננות, אשר "העזו" לחשוף את המתחולל במשפחה, ובשל חשש שינסה להשפיע עליהן לחזור בהן מעדותן נגדו. הסנגור הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, אך טען שיש מקום, בנסיבות המקרה, להסתפק בחלופת מעצר. בית המשפט - מפי השופט ע' דוויק - הורה על מעצרו של המשיב. בית המשפט עיין בעדויות האשה, הבנות, וחברותיהן של הבנות שהיו עדות לכמה מקרים של הכאת הילדות והשפלתן. בית המשפט עיין גם בהערכות ורשומים של גורמי הטיפול בקהילה, מהם עולה שהבת הבכורה, י.ל., מצויה בחרדה ופחד מפני העורר. בית המשפט שקל את הסבל שנגרם לעורר כתוצאה ממעצרו, מול הסכנה לבני משפחתו, וקבע שלא ניתן להסתפק בחלופת מעצר לשם בטחונן של הקטינות והאם. ועל כך אומר בית המשפט:

המדובר הוא באדם מבוגר יחסית, חסר עבר פלילי שזו לו ההתנסות הראשונה עם מעצר ובתי-כלא. התנסות זאת - קשה עליו מאוד והוא נתון במצוקה רבה. מנגד, תמונת הארועים קשה הרבה יותר ויש בה מימד ברור של אי-רציונליות. החשש המתקבל הינו, מעבר לטענות של 'חיזוק' ומסירות, של אי-שליטה מוחלט, התפרצויות זעם לא-מבוקרות, איבוד גבולות ביחס למותר ואסור בתחומי אלימות, מידה לא מבוטלת של רוע והטלת אימה ופחד על הסובבים אותו. עוד ברור כי מדובר בתופעה מתמשכת ולא בארוע נקודתי.

3.כנגד החלטה זו מופנה הערר שלפני. ב"כ העורר שב וטען כי העורר ראה בהתנהגותו כלפי הבנות "כלי חינוכי" ולכן אין יסוד סביר לחשש שהעורר יסכן את בטחונן של הבנות ושל האם. כל שעשה עשה מדאגה ולא מרוע. ב"כ העורר הדגיש כי העורר הוא אב מסור, שטיפל בבנותיו בנאמנות ומסירות והתנהגותו האלימה מהווה כשל חינוכי. ב"כ העורר הציע, כחלופת מעצר, את הרחקתו של העורר ל"מעצר בית" מלא בבית אחותו בטבעון.

4.לא השתכנעתי מנימוקיו של ב"כ העורר כי יש הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. לא השתכנעתי כי חלופת המעצר המוצעת תנטרל את החשש לשלומן הפיזי והנפשי של בנות המשפחה ואת החשש לשיבוש הליכי משפט. כפי שציין בצדק בית משפט קמא, מניעיו ה"חיוביים" של העורר אינם מפחיתים ממסוכנותו. לפיכך, השאלה אם העורר מכה את אשתו ואת בנותיו לשם סיפוק יצריו או שהוא עושה כן מתוך דאגה לחינוכן, אינה מעלה ואינה מורידה. מעשים אלה אסורים הם בתכלית האיסור גם במטרה "חינוכית". ראה ע"פ 5224/97 מדינת ישראל נ' רחל שדה אור (טרם פורסם). כפי שהוכיח העורר במשך שנים רבות, אהבתו ודאגתו לבנותיו אינה מבטיחה את שלומן הפיזי והנפשי. לכך מתוסף כיום כעסו של העורר על עצם הגשת התלונה והחשש כי ינסה לגרום למתלוננות לחזור בהן מהודעותיהן (ראה מזכר משטרתי מיום 25.2.99). יצוין כי לבת הבכורה, שיזמה את הפניה למשטרה, נדרשו שנים עד שאזרה אומץ ופנתה למשטרה.

5.העורר מעיד על עצמו ש"אני כעסתי מאוד יכול להיות שלא שלטתי בעצמי אני בשר ודם סך הכל אני בסך הכל בן אדם אני מודה בזה". דבר אופיו המסוכן של העורר עולה גם מתוך המזכר המשטרתי מיום 25.2.99, בו נאמר:

"במהלך עדותו של החשוד לוי יצחק האב התפרץ בצעקות במהלך החקירה קילל את חמתו קפץ עמד הביע חוסר שקט והיה מאד אגרסיבי בהתפרצויותיו כאשר ההתפרצויות באו מתוך כעס וגם טען כי הוא מאוד כועס".

גם מהודעות האשה והבנות במשטרה מצטיירת תמונה של אדם שבעתות כעס מאבד שליטה ונוקט באלימות מילולית ופיזית חסרת מעצורים. כך למשל מסופר בהודעות כי בימי שבת, כאשר העורר אינו מעשן, הוא עצבני יותר ואלים יותר. וכאשר סבל העורר ממיתון בעסקיו, הוא פרק את תיסכוליו בהתנהגות אלימה כלפי הבנות.

6.כפי שקובע בית המשפט שלמטה, אין שום וודאות כי כאשר ישוחרר העורר ממעצר הוא לא יאבד שליטה בהזדמנות כלשהי ויפגע בבני משפחתו. גם אם ימצא ב"מעצר-בית" מלא בטבעון, כפי שהוצע, אין דרך להבטיח שלא ייצור קשר עם בנות משפחתו, ישליט עליהן טרור וינסה להשפיע על עדויותיהן. מן האמור עולה כי העורר מהווה עדיין סכנה לשלום משפחתו.

אי לכך, הערר נדחה.