בש"פ 1679/00 אשר פרוספר ביבי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין. על-פי האמור בכתב האישום נעץ העורר סכין "שאורכה כשהיא פתוחה כ20- ס"מ" חמש פעמים בגופו של המתלונן, ארבע פעמים באזור הבטן ופעם אחת בגב. כתוצאה מפגיעות אלה אושפז המתלונן בבית-חולים ונזקק לטיפול רפואי.

עם הגשת כתב-האישום ביקשה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ובית-משפט קמא - בהחלטה מפורטת - נענה לבקשה והחליט כפי שנתבקש.

על החלטה זו הערר שלפניי.

אין חולקים על כך שהעורר עשה את המעשה המיוחס לו, אלא שבא-כוחו המלומד, עורך-דין עטרי, העלה לפני שתי טענות עיקריות, ובאלו אדון עתה בקצרה.

טענה אחת היא, כי העורר נעץ את הסכין בגופו של המתלונן כמעשה של הגנה עצמית, ומכאן שאין ראיות לכאורה לייסוד האשמה נגדו. טענה זו אינה מקובלת עליי. בית-משפט קמא דן בטענה זו, ודבריו - בעיקריהם - מקובלים עליי. אכן, אדם הנועץ סכין בגופו של הזולת חמש פעמים, ומותיר את הזולת שוכב חסר אונים ושותת דם על הארץ, אין די לו שיטען טענה של הגנה עצמית. שומה עליו להביא ראיות לטענתו. הראיות מלמדות אותנו כי העורר והמתלונן התגוללו במאבק על הארץ, ואו-אז נעץ העורר סכין בגופו של המתלונן. לא לכך ייקרא הגנה עצמית. אשר לטענת עורך-דין עטרי - באותו הקשר - כי גם המתלונן שלף סכין, ניתן לומר כי טיעון זה, למיצער, שנוי במחלוקת. מכל מקום, עובדה היא שהעורר נעץ סכין בגופו של המתלונן ולא להיפך.

טענה שנייה בפני עורך-דין עטרי, ולפיה נהגה המשטרה בהפליה, שהעורר הועמד לדין ונעצר ואילו המתלונן מתהלך חופשי בשוק. טענה זו אינה מקובלת עליי מכל-וכל. על-פי הראיות לכאורה, עבר העורר עבירה קשה ביותר, ואילו המתלונן, גם אם עבר עבירה זו או אחרת, אין היא עבירה קשה כעבירה שעבר העורר. טענה זו של הפלייה אין בה ולא כלום ואני דוחה אותה.

הוסף לכך את הרשעותיו הקודמות של העורר, וידעת עד מה מסוכן הוא לזולתו.

אוסיף ואומר עוד, כי בעבירות של אלימות קשה הכלל החייב להדריכנו הוא זה שנאשם יורחק מן החברה כדי שלא ימשיך לעולל רע לזולתו. לא זו בלבד שדבר חוק הוא כי מתקיימת במקרים מעין אלה עילת מעצר - כהוראת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- - אלא שעל דרך הכלל אף חלופת מעצר לא תסכון.

אשר לחלופת מעצר, גם זו לא תעמוד לו לעורר, ומן הטעמים שמנינו למעלה.

אני מחליט לדחות את הערר.