בש"פ 1679/11 אלי גטה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 13.2.11 (כב' השופט ד' מגד ), בה דחה בית המשפט

את בקשת העורר לעיון מחדש בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

ביום 12.9.10 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות גרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), וכן שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. לפי המתואר בכתב האישום, בעקבות סכסוך שהתגלע בין העורר לפלוני (להלן: המתלונן ) תקף העורר, יחד עם ארבעה אנשים נוספים, את המתלונן, התנפל עליו ודקר אותו בראשו ובמותנו. בכך גרם העורר למתלונן שבר בראשו, פצע במותנו וחבלה חמורה בידו. לאחר התקיפה נטלו העורר והאחרים מהמתלונן סכום של 10,000 דולר שנשא עמו. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים.

2.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הורה על קבלת תסקיר שירות מבחן. שירות המבחן עמד על כך שלעורר בסיס אישיותי ותפקודי חיובי, הוא בעל מוסר עבודה גבוה, מגלה אחריות כלפי בני משפחתו ולוקח חלק בפרנסת המשפחה. עם זאת, מתקשה העורר לשמור על גבולות ומגלה נטייה לאימפולסיביות ולאלימות במצבי לחץ. לסופו של תסקיר שירות המבחן, נדחו חלופות המעצר שהוצעו בשל המסוכנות הנשקפת מהעורר; בשל מיקום חלופת המעצר באשקלון, עיר מגוריו של המתלונן; ובהיעדר מפקחים נאותים. בהקשר זה אציין כי שירות המבחן אמנם התרשם לחיוב משני אחיו של העורר, אך מאחר שהשניים עובדים אין ביכולתם לפקח על העורר כל שעות היממה.

בהחלטתו מיום 18.10.10, הורה בית המשפט

על מעצר העורר עד תום ההליכים וסירב לבקשתו לשחררו לחלופת מעצר בשל עברו הפלילי (בעטיו נדון לחודשיים מאסר על תנאי), ובשל חומרת העבירות המיוחסות לו וחומרת הפגיעה במתלונן, המעידים על מסוכנותו של העורר לשלום הציבור.

3.

ביום 1.2.11 הגיש העורר ל בית המשפט

המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה,

עקב שינוי נסיבות. כנטען בבקשה, ביום 25.10.10 כפר העורר בעובדות כתב האישום ונקבעו שני מועדי דיון לשמיעת הוכחות המאשימה, אך אלו בוטלו בשל שביתת הפרקליטים. במועד חלופי שנקבע לא אותר המתלונן על-ידי המאשימה, ועל כן נדחה הדיון פעם נוספת. בבקשה טען העורר כי יש לשחררו בעקבות הזמן שחלף ממעצרו, במהלכו לא נשמעו ראיות לחובתו ובכך נמנע ממנו לקדם את משפטו ולהוכיח את חפותו. כן טען העורר כי המתלונן, פליט מסודן, לא אותר, ובהיעדרו אין בידי המאשימה בסיס ראיתי המצדיק את המשך החזקתו במעצר.

בית המשפט דחה את הבקשה בנימוק כי לא חל שינוי נסיבות המצדיק היעתרות לבקשה וכי לא הוצעה חלופת מעצר ראויה. כן הוסיף כי היעדרו של המתלונן איננו עניין לדיון במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים אלא לדיון בתיק העיקרי.

על החלטה זו נסב הערר שבפנינו.

4.

העורר חזר על טענותיו ב בית משפט

קמא והתמקד בשני אלו: סיכוי סביר לביטול כתב האישום נוכח אי איתורו של המתלונן והעובדה שהמתלונן אינו מתגורר כיום באיזור אשקלון.

המשיבה התנגדה לבקשה, למרות שאישרה כי מן הסתם תתקשה לאתר את המתלונן, וכי על פי המידע שברשותה, המתלונן שוהה כנראה באיזור התחנה המרכזית בת"א ועובד בשוק הכרמל.

5.

לטעמי חל שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בהחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים. ראשית, ההליך העיקרי "מקרטע" ושלושה מועדי הוכחות מתוך ארבעה בוטלו שלא בעטיו של העורר. גם הסיכוי לאתר את המתלונן, שהוא העד העיקרי במשפט, אינו מזהיר. ועיקרו של דבר, העובדה שהמתלונן לא מתגורר כיום באשקלון, מקום מגוריו של העורר, מקהה את מסוכנותו של העורר. אציין כי מהתסקיר המשלים מיום 17.10.10 עולה כי שירות המבחן שלל את האפשרות לאיזוק אלקטרוני "לאור הקרבה למתלונן אשר מצמצמת את האפקטיביות של האיזוק במקרה של הפרה". כעת, משעבר המתלונן לעיר אחרת, יש בעובדה זו כדי להגביר את האפקטיביות של האיזוק.

לא אכחד כי אמו של העורר אכן אינה מפקחת אידילית, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, אך דומני כי בצירוף איזוק אלקטרוני – והפעם ללא חשש לקרבה אל המתלונן – ובצירוף "חיזוק" בדמות מי משני אחיו של העורר שיתחייבו לפקח על העורר בין השעות 22:00-16:00 מדי יום, יש בחלופה המוצעת להקהות עוקצה של מסוכנות. אציין כי שני האחים התייצבו בשעתו ב בית משפט

קמא, שהתרשם מהם לחיוב.

6.

סופו של דבר, שאני מקבל את הערר ומורה על שחרורו של העורר בכפוף לתנאים כלהלן:

( - ) מעצר בית מלא בפיקוח אמו של העורר ושני אחיו אילן וארז. לפחות אחד משני האחים ישהה בבית בין השעות 16:00 – 22:00.

( - ) איזוק אלקטרוני.

( - ) התחייבות עצמית והתחייבות שני ערבים בסך 5,000 ₪ כל אחת.

למען הסר ספק, כל עוד לא התמלאו הדרישות דלעיל, יישאר העורר במעצר.