בש"פ 168/13 פנחס כהן נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט ) במ"ת 34343-11-12 מיום 1.1.2013 בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

כנגד העורר ואחד עשר מעורבים נוספים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז. על פי עובדות כתב האישום, מביתו של אחד הנאשמים נגנב סכום של כ-160,000 דולר וכ-200,000 ₪. בעקבות חשדם של חלק מהנאשמים כי לשמעון שרעבי (להלן: המתלונן ) חלק בגניבה, קשרו שמונה מהנאשמים, ובהם העורר, קשר להשיב את הגניבה תוך שימוש באלימות וכליאת שווא כלפי המתלונן. שלושה מהנאשמים נסעו אל המתלונן ליישוב רכסים והורו לו לעלות לרכבם. מפאת חששו הצטרף המתלונן לרכב ונסע עם הנאשמים לנתניה, לביתו של שלום (צ'רלי) אבוטבול (להלן: נאשם 1 ). בהוראתו של נאשם 1 נלקח המתלונן ליחידת דיור בחצרו שם הוכה על ידי שלושה נאשמים עד שמסר להם כי הכסף נמצא בירושלים. לאחר שהתברר כי הכסף אינו בירושלים איימו על המתלונן נאשם 1 ונאשם נוסף, בנוכחות העורר, כי יהרגו אותו. בשלב זה החלו להכות את המתלונן ארבעה מהנאשמים באגרופים, בבעיטות ואף שברו כיסא על ראשו. לאחר מכן הכניסו שלושה מהנאשמים, בהם העורר, את המתלונן לרכב אך משהבחין העורר בניידת משטרה החזירו את המתלונן ליחידת הדיור של נאשם 1 שם נכלא עד לבוקרו של יום המחרת כאשר העורר ונאשם אחר שומרים עליו. בשעה 8:15 לערך, בעוד העורר וחברו ישנים, נמלט המתלונן מחלון יחידת הדיור, נאסף על ידי ניידת משטרה והובהל לבית החולים. בגין מעשיו מיוחסות לעורר עבירת קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) ועבירת כליאת שווא לפי סעיף 377 בצירוף סעיף 29(ב) לחוק.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של העורר. בדיון שנערך ביום 5.12.2012 הסכים בא כוח העורר על קיומן של ראיות לכאורה ובית המשפט (מפי כב' השופטת מ' ברנט ) הורה על קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו לשם בחינת האפשרות לחלופת מעצר. שירות המבחן סקר את עניינו של העורר אך סיכם כי "לאור התרשמותנו מהסיכון במצבו של פנחס ובהיעדר חלופת מעצר יעילה, אין בידינו להמליץ על שחרורו". בהחלטה נשוא ערר זה התייחס בית המשפט קמא לתסקיר, דן במסקנות העולות ממנו, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

על החלטה זו הערר שלפניי. בא כוחו של העורר עמד על כך כי בית המשפט קמא ציין בהחלטתו שהמסוכנות הנשקפת מפני העורר קטנה מזו של נאשמים אחרים וקבע כי חלופת מעצר ראויה תוכל לאיינה. לדבריו, התסקיר לא בחן באופן פרטני את המפקחים שהוצעו ודחה אותם באופן גורף. לכן, בא כוח העורר מבקש לקבל את הערר ולהורות לבית המשפט קמא לבדוק את המפקחים שהוצעו, ולחילופין להורות על עריכת תסקיר משלים. הסנגור עמד על זהותם של המפקחים המוצעים בהם אביו של העורר, איש ציבור ברמה המוניציפלית ואיש חינוך, ואחותו של העורר, אשת חינוך גם היא.

כנגד זאת טען בא כוח המדינה בדיון שנערך לפניי כי גם אם מסוכנותו של העורר קטנה מזו של נאשמים אחרים, מסוכנותו שלו שרירה וקיימת. בא כוח המדינה הדגיש כי הטעם לכך שהחלופה שהוצעה לא תסכון לא משום שהמפקחים שהוצעו אינם ראויים כשלעצמם אלא בשל אופיו של המערער עצמו.

3.

לאחר עיון בכתב האישום, בתסקיר המעצר ובהחלטות שנתקבלו בתיק אינני סבור כי יש מקום להתערב במסקנותיה ובהחלטתה של ערכאה קמא. מדובר בכתב אישום חמור אשר חלקו של העורר בו קטן מזה של נאשמים אחרים בפרשה, אך גדול דיו כדי ללמד על המסוכנות הנשקפת ממנו. על פי כתב האישום העורר לקח חלק פעיל בכליאת שווא אכזרית של המתלונן כחלק מקשר רב משתתפים. תסקיר שירות המבחן מציין כי "בלטו קשיים משמעותיים בעמידה בגבולות, מול גורמי סמכות, לצד קשרים שוליים". מהתסקיר עולה עוד כי בעמדות שהציג העורר קיים "טשטוש בעייתיות בהתנהלותו, ללא יכולת להתבוננות ביקורתית". בעקבות תיאור זה קובע קצין המבחן כי "נוכח עמדותיו, התנהלותו לאורך השנים, אופי העבירות המיוחסות לו, קשריו השוליים והיעדר מודעות לבעייתיות בהתנהלותו, אנו מעריכים כי קיים סיכון למעורבות חוזרת עם החוק". גם התיאור המשתקף מכתב האישום הוא של מעין "חייל" הסר לפקודותיהן של דמויות עברייניות ובוחר להכפיף עצמו למרותן ולא למרות החוק. מעצר זה הינו מעצרו הראשון של העורר אולם אין זה לו מפגשו הראשון עם אכיפת החוק, ולחובתו עבר פלילי בעבירות של החזקת נכס חשוד כגנוב, פירוק חלקים מרכב, הפרעה לשוטר ונהיגת רכב ללא רשיון.

חלופת המעצר שהציע העורר היא שחרור לבית הוריו בפיקוחם ובפיקוח הוריו, אחותו, אחיו החייל וחברתו. שירות המבחן התרשם כי "פנחס אינו משתף אותם ומסתיר מהם אינפורמציה אודות חייו. כמו כן, אינו תופס אותם כגורמי סמכות והם אינם מבינים את עומק הבעייתיות במצבו ולכן יתקשו להציב לו גבולות ולפקח עליו באופן יעיל". לפיקוח יעיל שני תנאים השלובים זה בזה – מפקחים ראויים ומפוקח העשוי לסור לסמכותם. אין חולק כי המפקחים שהוצעו הינם אנשים נורמטיביים. במקרה שלפנינו הבעיה הטמונה בחלופת המעצר מצויה בצידה השני של המשוואה, בהיות העורר בעל דפוסי התנהגות בעייתיים ולכאורה מקורב לאנשי שוליים, וכן קיים חשש כי לא יסור לגבולות שיוצבו לו על ידי בני משפחתו הקרובה.

סיכומו של דבר, בפרשה מרובת נאשמים שיקול דעתו של בית המשפט איננו מוגבל להורות על מעצרו של ה"נאשם המסוכן ביותר". נאשם-נאשם ייעצר עד לסיום ההליכים על פי מבחן המעשה והעושה. כאמור, חלקו הלכאורי של העורר באירועים מלמד על מסוכנות, גם ביודעו לכאורה שהוא חוליה אחת בשרשרת אימה. העורר הואשם בעבירה של קשירת קשר לפשע. לכן, אין הוא יכול לנתק את עצמו ממהות הקשר כאינדיקציה לרמת מסוכנותו. אכן, יש מקום גם לבחון את מעשיו הקונקרטיים של העורר, אך על פי כתב האישום לכאורה העורר איים וכלא את המתלונן באופן ישיר יחד עם האחרים. בנסיבות אלו אינני סבור כי נפלה כל טעות משפטית בהחלטת בית המשפט המחוזי. החלופה שהוצעה נבדקה בצורה פרטנית, ונמצאה בלתי מספקת. אם לא די בכך, סיים בית המשפט המחוזי את ההחלטה באומרו כי "בהערת אגב ומבלי לקבוע מסמרות אוסיף כי שמורה למשיב האפשרות להציע חלופות נוספות, אותן יבחן בית המשפט, אף מבלי להצביע על שינוי בנסיבות" (פסקה 25 להחלטה). הנה כי כן, בית המשפט הביע נכונות לבחון חלופות אחרות אם יוצעו, כפי שבחן את החלופה הנוכחית.

4.

הערר נדחה.