בש"פ 1684/97 אבודרהם יהודה נ. מדינת ישראל

1.העורר מואשם ביבוא סם מסוכן - עבירה לפי סעיפים 13 ו19-א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973-. בכתב האישום נטען, כי בארבע הזדמנויות שונות בחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר ייבא העורר לישראל, באמצעות רפאל דזנשווילי, אזרח ישראלי תושב בלגיה, דרך נמל התעופה בן-גוריון, סם מסוכן המכונה "אקסטזי" ושילם לדזנשווילי הנ"ל תמורת שירותיו. העורר מואשם כי ייבא 15 אלף טבליות סם בכל אחת משתי הפעמים הראשונות, 20 אלף טבליות בפעם השלישית ו- 23,234 טבליות בפעם הרביעית.

2.לבקשת המדינה נעצר העורר עד תום הליכי המשפט לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות מספיקות למעצר. על החלטה זו הוגש ערר. טענתו היחידה של סניגורו של העותר היא כי הראיות לכאורה אינן בעוצמה מספקת למעצר. האישום כולו - כך טוען הסניגור - מושתת על עדותו של דזנשווילי הנ"ל. לטענת הסניגור, מסר עד זה במשטרה גירסאות סותרות; המשטרה בחקירתה הדריכה וכיוונה אותו להצביע על העורר; תיאוריו בעדויות שמסר על האירועים רצופים בסתירות. עוד טוען הסניגור, כי מדברים שאמר דזנשווילי למדובב המשטרתי בכלא עולה כי הוא גם מצפה שהמשטרה "תזכיר" לו את שמו של העורר.

בנסיבות אלה סובר איפוא הסניגור, כי המשקל הלכאורי של עדות זאת אינו מצביע על אפשרות סבירה שהעורר יורשע על-פיה, ומבקש הוא על-כן להורות על ביטול ההחלטה ועל שחרורו של העורר.

3.לטענות אלה טעם רב לכאורה. דא-עקא, שהעורר פתח חזית רחבה בכך שהכחיש כי הוא מכיר את דזנשווילי ואילו זה זיהה במסדר תמונות את תמונתו של העורר. לא מצאתי בטענות הסבר הגיוני כלשהו לזיהוי זה, זולת האפשרות שאכן העורר היה האדם שעמו התקשר דזנשוולי. זיהוי זה, בתוספת עדותו כמובן, מהווה תשתית ראייתית לכאורית בעוצמה מספקת למעצר.

הערר נדחה.