בש"פ 1693/11 אנריקה פשייב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 1.2.2011 (כבוד השופטת ר' יפה כץ ), בגדרה נדחה עררו של העורר על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע מיום 6.1.2011, לפיה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בבאר שבע בעבירות של הסגת גבול לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק; תקיפה של בן זוג לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק; שתי עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק; תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 273 לחוק; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק; והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק.

מכתב האישום עולה כי ביום 11.7.2010 שוחרר העורר ממעצר בתנאים מגבילים לאחר שהוגש כנגדו כתב אישום בגין עבירות אלימות כנגד בת זוגו (להלן: המתלוננת ) וכנגד שוטרים. העורר הפר את תנאי שחרורו וחזר להתגורר עם המתלוננת ביחידת דיור הצמודה לבית הוריה בנתיבות. ביום 8.10.2010 לנה המתלוננת בבית הוריה, בעקבות סכסוך שפרץ בינה לבין העורר מספר ימים קודם לכן. העורר נכנס לבית הוריה של המתלוננת, המתלוננת ואמהּ ביקשו ממנו לעזוב את המקום ואף התקשרו למשטרה, אך העורר סירב לעזוב ואף שבר תריס וחלון ונכנס לבית ההורים, כל זאת כאשר הוא תחת השפעת אלכוהול. בשלב זה נמלטה המתלוננת לשירותים ונעלה את הדלת, אך העורר בעט בדלת, שבר אותה, תקף את המתלוננת וסירב להרפות על אף ניסיונות הוריה לעצור בעדו. נוסף על כך, איים העורר על המתלוננת כי לעולם לא יעזוב אותה, כי יפגע בה וכי "זה הסוף שלה". משהגיעו השוטרים לזירת האירוע וביקשו מהעורר להתלוות אליהם, הלה סירב, איים עליהם ואף תקף אותם.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים. בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, אך עתר לקבלת תסקיר מעצר בעניינו.

ביום 14.11.2010 הוגש תסקיר מעצר בעניינו של העורר. מהתסקיר עולה כי לעורר, יליד שנת 1990, עבר של התנהגות אלימה בכלל וכלפי המתלוננת בפרט וכי קיים סיכון להתנהגות פורצת גבולות בעתיד. עוד מתואר כי נעשה בעבר ניסיון לשלבו בהוסטל לנערים אך העורר התקשה להקפיד על רצף טיפולי במסגרת שירות המבחן לנוער. למרות תוכנו השלילי של התסקיר, הומלץ

לבחון התאמתו של העורר לחלופת מעצר במסגרת הוסטל טיפולי לגברים אלימים "בית נועם" בהרצליה. בהמשך, הוגשו תסקירים משלימים נוספים, בהם חזר שירות המבחן על המלצתו לשילובו של העורר במסגרת טיפולית, תוך התמקדות במסגרת "הרמטית" יותר מ"בית נועם" כדוגמת דירת שלב – דירה שבה העורר יוכל לשהות 24 שעות ביממה ולא יצא לעבוד.

בית משפט השלום דחה את המלצת שירות המבחן, במיוחד נוכח העובדה כי לעורר עבר פלילי בתחום האלימות, כי אך לאחרונה השתחרר ממעצר בגין עבירות דומות, וכי מעצרו הנוכחי התבצע שעה שהפר את התנאים המגבילים של שחרורו הקודם. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה אף הוא.

מכאן הערר שבפניי.

3.

העורר חזר על עיקר טענותיו בפני הערכאות דלמטה, ולשיטתו יש לקבל את המלצתו של שירות המבחן אשר שקל את מכלול השיקולים הצריכים לעניין. בשחרור לדירת שלב יש כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו כלפי הציבור וכלפי המתלוננת, החלופה המוצעת היא תחת פיקוח הדוק, מה שיאפשר לו לשקם את חיו ולתקן את דרכיו.

4.

ענייננו בערר ב"גלגול שלישי" ובכגון דא הנטייה של בית המשפט העליון להתערב קטנה יותר מלכתחילה (וראה הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)(תיקון מס' 9) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע-2010, שם מוצע כי ערר ב"גלגול שלישי" יהא ברשות בלבד).

לגופו של עניין, לא מצאתי ממש בערר. למרות שהעורר בן 20 בלבד, הוא צבר לחובתו שורה ארוכה של עבירות אלימות ורכוש, ואת העבירה הנוכחית ביצע תוך הפרה של תנאי המעצר שהושתו עליו בגין עבירות אלימות דומות כנגד המתלוננת, שהתבטאה כי היא חוששת לחייה. ואם לא די בכל אלה, יש להוסיף את נטייתו של העורר לטיפה המרה. בנסיבות אלה, אני סבור כי חלופת מעצר לא תסכון, בוודאי לא חלופה לא הרמטית כפי שהוצע, וכפי שהדגיש בית המשפט המחוזי בהחלטתו, בדף המידע לגבי דירת השלב נכתב במפורש כי "הדירה אינה משמשת כחלופת מעצר".

סופו של דבר שאני דוחה את הערר.