בש"פ 1698/99 צצשווילי תמז נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בב"ש 90065/99, מפי השופטת ע' סלומון-צ'רניאק, לפיה ייעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.ב11.1.99- הוגש כנגד העורר כתב אישום, ת"פ 40016/99, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בכתב האישום מיוחסת לעורר עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז1977-. לפי הנטען, ב13.12.98- שהה העורר בבית קפה בנתניה. בעת שעבר ליד אחד השולחנות ובידו כוסות משקה קם ממקומו אחד הסועדים, אנדרי, והתנגש בעורר, תוך שהוא מפיל את כוסות המשקה שהיו בידיו. בין השניים התפתחו דין ודברים שנמשכו גם לאחר צאתם מבית הקפה, והפכו לתגרה. שני חבריו של אנדרי, ארקלי (המתלונן) ומודסט, באו לעזרת חברם בניסיון להפריד בין הנצים. על פי כתב האישום, הכה העורר את המתלונן ודקר אותו בגבו, בסכין שהיתה בידיו.

2.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבה. בית המשפט קמא מבסס את החלטתו על הנימוקים הבאים:

המשיב איננו מכחיש את העובדה שהמתלונן נדקר מסכין שהוא החזיק בידו. לטענתו, הוא היה שתוי ומה שקרה הוא שבתוך הקטטה נפל המתלונן על הסכין.

לטענה זו של המשיב אין סימוכין בעדויות עדי הראיה האחרים. כך למשל מספר העד מודסט רחמימוב כי 'כשאנדרי קם תמז [העורר] הביא אגרוף לאירקלי ומיד דקר אותו בצד השמאלי. את האגרוף הוא נתן לו בפנים, לא יודע בדיוק איפה. הוא תמז דקר את אותו ואני ראיתי את תמז מכניס את הסכין שהיתה ביד שלו לצד שמאל של אירקלי, זו היתה תנועה חדה מאוד ומהירה. אחרי שתמז דקר את אירקלי הוא ברח לאיזור השוק.

מעשה זה, מקים, לדעת בית המשפט, חזקת מסוכנות הנתמכת בעברו הפלילי של העורר, ובתקופת המאסר שריצה, הגם שמדובר בעבירות סמים, ולא בעבירות אלימות. באשר לחלופת מעצר ציין בית המשפט קמא כי:

כפי שעמד על כך התיבע הנכבד, לא על נקלה ישחרר בית המשפט את מי שהשתמש בסכין בשל סף גירוי נמוך וכפי שניסח זאת בית המשפט העליון (בש"פ 2270/90 זייתון נ' מ"י ) - 'בהעדר נסיבות יוצאות דופן במיוחד, מי שיעשה שימוש בסכין לפגיעה בחברו, דינו יהיה מעצר עד תום ההליכים'.

לכן מסקנתו היא:

בנסיבות שפורטו, יש מקום למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו וחלופת מעצר - לא תשיג את מטרת המעצר במקרה זה.

3.בפניי טענה ב"כ העורר שתי טענות עיקריות: ראשית, כי העורר פעל מתוך הגנה עצמית, ובתגובה לפרובוקציה מצידם של אנדרי וחבריו, לאחר שראה שמתייצבים נגדו שלושה אנשים. לחיזוק טענתה זו הצביעה ב"כ העורר על העובדה שהעורר הלך לבית החולים לבקר את המתלונן, ואף השלים עימו. שנית, נטען, כי העורר מצוי באמצע תהליך מוצלח של גמילה מסמים, ומעצרו של העורר קטע תהליך זה. כן ציינה ב"כ העורר, כי אף שלעורר יש הרשעות קודמות בגינן אף ריצה תקופת מאסר, הרי שאלה עבירות סמים. לעורר אין עבר פלילי בעבירות אלימות. לכן, ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

4.מנגד, טענה ב"כ המדינה כי העבירה המיוחסת לעורר בכתב האישום היא עבירת אלימות המקימה חזקת מסוכנות לפי סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-. בנסיבות המקרה אין כדי לסתור חזקה זו.

5.אני בדעה, שאין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. קיימת תשתית ראייתית לכאורה, המספקת למעצר עד תום ההליכים. הטענה של הגנה עצמית תוכרע, אם תעלה, בדיון באישום גופו. בשלב זה, די בכך שטענתו של עורר אינה מוצאת תימוכין כלשהם בעדויותיהם של אנדרי ושל המתלונן. כן יש לתת משקל לעברו הפלילי של העורר, אשר ריצה שלוש שנות המאסר בגין עבירות סמים. בנסיבות אלה אין כדי להפריך את חזקת המסוכנות שקמה לפי סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-. באשר לחלופת מעצר, הרי השימוש בסכין בסכסוך על עניין של מה בכך, שגרם לחבלות בריאתו של המתלונן ולשטפי דם בבית החזה - שימוש זה מצביע על כך כי חלופת המעצר לא תשיג את מטרת המעצר.

לפיכך, הערר נדחה.