בש"פ 170/99 פואז בן איאד נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.פ. 10368/98) בגין עבירות של שוד, שימוש ברכב ללא רשות, מעשי פזיזות ורשלנות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, נהיגה ללא ביטוח וגרימת נזק לרכוש. לפי כתב האישום, ביום 30.10.98 בשעות הבוקר, ביצע העורר שוד בשוק בנתניה, ולאחריו נסע ברכב ששדד בצורה מסוכנת וגרם נזק לרכוש ולאנשים. העורר, לפי כתב האישום, חבט בחוזקה בצווארו של המתלונן, שהילך אותה שעה בשוק, ולקח מידי המתלונן 3020 ש"ח ואת מפתחות רכבו. לאחר מכן נכנס העורר לרכב המתלונן והחל לנסוע מהר, תוך כדי שהוא מתנגש בכלי רכב שחנו במקום. המתלונן נתלה על הרכב, והעורר הסתובב במהירות עם הרכב עד שהמתלונן נפל. למתלונן נגרם נזק בכתף, בצלעות ובאצבע. העורר המשיך בנסיעה והתנגש במכונית שבה ישב אדם בשם חדד. כתוצאה מההתנגשות נגרם נזק לרכב וחדד איבד את ההכרה ונפגע באזור המותן, באזור החזה והצלעות ונגרמה לו הגבלת תנועה באיזור הריאות. העורר המשיך בנסיעה, התנגש בקיר, וברח מהרכב. העורר הצליח להמלט לתוך מחסן, אך כשיצא משם נתפס והובא לניידת המשטרה שהגיעה למקום.

ביום 11.11.98 החליט בית המשפט המחוזי (השופטת ע' סלומון-צ'רניאק) לעצור את העורר עד תום ההליכים. וזו לשון ההחלטה:

"לאחר שעיינתי בחומר החקירה הגעתי לכלל מסקנה כי יש ראיות לכאורה כנדרש בשלב זה של הדיון לעבירות המיוחסות למשיב אשר זוהה בוודאות לפחות על ידי שני אנשים.

העבירות שנעברו בסמוך זו לזו הן חמורות והנסיבות האופפות את האירוע מצביעות על מסוכנותו של הנאשם לציבור.

אמנם אין לנאשם הרשעות קודמות רבות אך שתיים מהעבירות הקודמות הן עבירות של תקיפה ואחת מהן היא עבירה של הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו.

עילת מעצר קיימת.

אינני סבורה שבנסיבות שתוארו חלופת מעצר תקיים את תכלית המעצר.

אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים עד תום ההליכים בתיק הזה".

בערר זה טוען העורר הן לעניין קיומן של ראיות לכאורה והן לעניין חלופת מעצר.

בשאלת קיומה של תשתית ראייתית המספקת למעצר העורר עד תום ההליכים, טוען העורר כי אמנם נכח בשוק, אך הוא היה אחד מאלה שרצו יחד עם ההמון לתפיסת השודד, כאשר לפתע התנפלו עליו בטעות אנשים, כאילו היה הוא השודד. באת-כוח העורר הצביעה על סתירות שעולות מהודעות העדים. סתירות כאלה אפשר שקיימות, אולם זיהויו של העורר כמי שנהג ברכב ונמלט נעשה בידי מספר אנשים. נוסף להודעת המתלונן ולהודעת חדד, ישנם לפחות עוד שני עדי ראיה שמסרו בהודעות למשטרה כי העורר הוא שברח מהזירה, נהג ברכב שנגנב מן המתלונן ונתפס לאחר מכן בעת המרדף הרגלי. טענת העורר כי חל בלבול בקרב ההמון בשוק, שסברו בטעות כי הוא השודד, אין בה, בשלב זה, כדי לערער את התשתית הראייתית הקיימת בתיק. העובדה שבסופו של הארוע נתפס העורר בידי המשטרה, לאחר שנמלט מהשוק והסתתר במחסן, אינה שנויה במחלוקת, ואף היא מחזקת את התשתית הראייתית.

הטענה השניה של העורר היא לעניין חלופת מעצר. מעשיו של העורר במהלך הארוע מעידים על מסוכנות רבה. התנהגותו, גם לאחר השוד, היתה פרועה ונהיגתו במכונית היתה חסרת רסן. גם עברו הפלילי של העורר (בן 27) מעיד על מסוכנות. העורר הורשע בשנת 1992 בניסיון להפריע לשוטר ובתקיפה, בשנת 1995 הורשע בתקיפה ובשנת 1997 הורשע בקבלת נכסים שהושגו בפשע ובהחזקת סמים לצריכה עצמית. לעורר גם מספר לא מועט של עבירות תעבורה. כמו כן, לעורר מספר תיקים הממתינים לבירור דינם, בעבירות פריצה לרכב בכוונה לגנוב אותו (שנת 1998), שימוש ברכב ללא רשות (שנת 1996), והחזקת סמים לצריכה עצמית (שנים 1996, 1997). בנסיבות אלה, צדק בית המשפט המחוזי כאשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

ישיבת הוכחה ראשונה התקיימה ביום 12.1.99. מועד נוסף להוכחות קבוע ליום 8.3.99, והמשיבה מעריכה כי ניתן יהיה לסיים במועד זה את המשפט. אם יהיה צורך בכך, אני מקווה כי ייקבעו מועדים נוספים על-מנת לסיים את משפטו של העורר בהקדם.

הערר נדחה.