בש"פ 1703/06 יצחק סלומון נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ר' בן יוסף) מיום 19.2.2006 בה דחה את בקשת העורר לעכב ביצוע עונש מאסר חלף הקנס שהוטל עליו בגזר דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופטת נ' מימון-שעשוע) מיום 26.9.2005.

1.העורר הורשע בעבירות לפי פקודת מס הכנסה - השמטת הכנסה מתוך דו"ח, מסירת תרשומת כוזבת, ושימוש במרמה עורמה ותחבולה. בהכרעת הדין מיום 1.9.2005 קבע בית משפט השלום כי העורר עסק מאז שנת 1990 בחלפנות כספים ומאז שנת 1995 במתן הלוואות בריבית. במהלך שנות המס נשוא כתב האישום (1992 – 1999), הפקיד העורר בחשבונו בבנק כספים שהתקבלו עקב עיסוקיו אלה, בסכום כולל העולה על 30 מיליון ש"ח, אך לא דיווח על כך לשלטונות המס, לא ניהל ספרי חשבונות כדין ולא הגיש דו"חות שנתיים על הכנסותיו. עוד נקבע בהכרעת הדין כי בינואר 2000 הגיש העורר דו"חות כוזבים לפקיד השומה בעקבות דרישה שנשלחה אליו בדצמבר 1999 להגשת דו"חות שנתיים על הכנסותיו. בגזר הדין מיום 26.9.2006 ציין בית המשפט כי העורר הפסיד כספים בהימורים בסדר גודל של אלפי דולרים לחודש. עוד ציין בית המשפט כי העורר שהינו כבן 75 שנים נראה קשיש מכפי גילו וכי בשמונה השנים האחרונות, מאז פטירת רעייתו, התמכר לטיפה המרה, ועל פי חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה שקע בדיכאון ומצבו הנפשי והפיזי התדרדר. בית המשפט הוסיף וציין כי באחרונה אף נתגלתה אצלו מחלת הסרטן, שבעטיה נותח והוא מקבל טיפולים. עוד קבע בית המשפט בגזר הדין כי אין ספק שבנסיבות רגילות מי שהורשע בעבירות מס חמורות כגון אלה שבהן הורשע העורר דינו מאסר בפועל לתקופה ממושכת, אך בית המשפט נמנע מלגזור על העורר מאסר בפועל, ולו לריצוי בעבודות שירות, בשל מצבו הכללי המתואר לעיל ובשל התרשמותו כי העורר אינו מסוגל לעמוד בעונש מאסר. עם זאת קבע בית המשפט כי יש לגזור על העורר קנס גבוה שיבטא את חומרת העבירה ואת נזקה לציבור האזרחים משלמי המיסים. על כן גזר בית המשפט על העורר קנס בסך 150,000 ש"ח וקבע כי עליו לשלמו עד יום 1.2.2006, אחרת יהא עליו לרצות שמונה חודשי מאסר חלף הקנס. בית המשפט אף גזר על העורר שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

2.ביום 15.11.2005 הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בכפר סבא. רק כחודשיים ויותר לאחר מכן ויום אחד בלבד לפני המועד שנקבע לתשלום הקנס או לתחילת ריצוי המאסר תחתיו, הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור. בבקשתו טען העורר כי סיכויי ערעורו טובים וכי נוכח מצבו הרפואי הקשה עלול המאסר לגרום למותו. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 19.2.2006, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' בן יוסף) כי בקשת העורר לעיכוב ביצוע נדחית ללא צורך בשמיעת עמדת המשיבה. בית המשפט ציין בהחלטתו כי העורר שהגיע לדיון בכוחות עצמו, כי לא שילם את הקנס במועד ואף לא התייצב לריצוי המאסר תחתיו. עוד קבע בית המשפט כי אין מקום לדון בבקשה לעיכוב ביצוע שלושה שבועות לאחר חלוף המועד הרלוונטי.

3.ביום 22.2.2006 התייצב העורר לריצוי המאסר בבית משפט השלום בכפר סבא ובמקביל פנה לבית משפט זה בערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.2.2006. בהחלטתי מיום 22.2.2006 קבעתי כי עד למתן החלטה אחרת יעוכב ביצוע המאסר וכי על העורר לצרף מסמכים רפואיים התומכים בטענותיו לגבי מצבו הרפואי. בעקבות העברת המסמכים הודיעה המשיבה בהודעה מיום 24.2.2006 כי הינה מסכימה להמשך עיכוב ביצוע העונש עד להחלטה אחרת, וזאת לצורך העברת המסמכים לעיון גורמים רפואיים בשירות בתי הסוהר לבירור אפשרויות הטיפול הרפואי בעורר בהיותו במאסר. בהודעה מעדכנת מיום 2.4.2006 ציינה המשיבה כי לאחר שקיבלה את תשובת שירות בתי הסוהר הינה מתנגדת להמשך עיכוב ביצוע עונש המאסר. נוכח הודעה זו התקיים ביום 27.4.2006 דיון בערר ונשמעו טענות הצדדים.

4.העורר טוען כי סיכויי הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום טובים, הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין גזר הדין. עוד טוען העורר כי מצבו הכלכלי הירוד אינו מאפשר תשלום הקנס שהושת עליו וכי ניסיונותיו לגייס את הסכום לא צלחו. העורר מציין כי מצבו הרפואי קשה וסופני וימיו ספורים, וכי לאחרונה התגלו אצלו גרורות של הסרטן בצוואר, שהוסרו במספר ניתוחים וכיום הינו נדרש לטיפולים כימותראפיים. העורר מציין עוד כי ניסה לשים קץ לחייו מספר פעמים ועקב כך נזקק לאשפוזים חוזרים בבית חולים. על כן טוען העורר כי אם יושם במאסר עקב אי תשלום הקנס הוא עלול למות. לטענת העורר עונש המאסר שהוטל עליו חלף הקנס עומד בסתירה לקביעת בית משפט השלום עצמו כי אין לאסור אותו בשל מצבו הרפואי החמור. עוד הוא טוען כי לא ייגרם נזק לאינטרס הציבורי אם יידחה ביצועו של גזר הדין עד להכרעה בערעור. ביחס לקביעת שירות בתי הסוהר כי ניתן לקלוט אותו ולהעניק לו את הטיפול הרפואי הדרוש טוען העורר כי קביעה זו נעשתה לאחר בדיקה שטחית ותוך התעלמות מהמסמכים הרפואיים שהגיש, המעידים בצורה חד משמעית על בעיותיו הרפואיות הקשות.

5.המשיבה מצידה טוענת כי סיכויי הערעור אינם גבוהים וכי אין שחר לטענת העורר כי ימיו ספורים. לטענת המשיבה, אף שהסכימה שלא ייגזר על העורר עונש מאסר בפועל עקב מצבו הרפואי, ביקשה לגזור עליו קנס משמעותי. לטענת המשיבה מאסר חלף הקנס שלא שולם מהווה אמצעי הכרחי להבטחת התשלום. בהקשר זה טוענת המשיבה כי העורר לא טרח לפרט את המאמצים שנעשו מצידו על מנת לשלם את הקנס. עוד טוענת המשיבה כי העורר נבדק על ידי רופא מטעם שירות בתי הסוהר, ועל פי חוות דעתו העורר יכול להיקלט למאסר חרף מצבו הרפואי ולקבל את הטיפול הרפואי שעליו המליצו הרופאים המומחים שטיפלו בו. המשיבה אף מציינת את התנהלותו התמוהה של העורר בתיק זה, אשר בחר להגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום הקנס יום אחד בלבד לפני המועד האחרון לתשלומו. על כן טוענת המשיבה כי משלא שולם הקנס אין כל מניעה שהעורר יחל לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו בגין כך.

6.דין הערר להתקבל. העורר אדם חולה מאוד והדברים קיבלו ביטוי בגזר דינו של בית משפט השלום מיום 26.9.2005. מאז נגזר דינו הידרדר מצבו הרפואי עוד. בנסיבות אלה ומשטרם נקבע מועד לשמיעת הערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב (אף שחלפו כחמישה חודשים מאז שהוגש), נראה לי כי יש מקום לעכב את ביצוע המאסר שהושת על העורר חלף הקנס שלא שולם וזאת עד להכרעה בערעור.

הערר מתקבל, אפוא, וביצוע המאסר מעוכב בזה עד להכרעה בערעור.