בש"פ 1705/00 מדינת ישראל נ. אמיר כראג'ה

ערר המדינה על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים לשחרר את המשיבים ממעצר.

המשיבים עומדים לדין לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות ונשיאת נשק ללא רשיון. המשיבים מס' 1 ו2- עומדים לדין - בצוותא-חדא עם שני נאשמים נוספים - בכתב אישום אחד, ואילו המשיב מס' 3, קטין, עומד לדין בכתב אישום אחר. שני כתבי האישום זהים זה לזה.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, אך בית-משפט קמא סירב לבקשה והחליט לשחררם בערובה ובתנאים כפי שקבע. על החלטה זו הערר שלפניי, ובקשת המדינה היא כי אורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

כתב האישום מלמדנו כי ביום 2 בפברואר 2000, בשעות הערב, נסעו המשיבים ושלושה נוספים במכונית באזור רכס שועפאט. במקום מסויים עצרו המשיבים את המכונית וחסמו את דרכה של מכונית אשר נסעה מאחוריהם. המשיבים ירדו מן המכונית, ניגשו אל המכונית שנאלצה לעצור, פתחו את הדלת הסמוכה למושב הנהג ושניים מהם תפסו את הנהג בצווארו ושלפו אותו אל מחוץ למכונית. לאחר עשותם כן, עלו המשיבים על אותה מכונית ונמלטו מן המקום. בתוך המכונית היה אקדח של בעל המכונית וכן תיק שהכיל ארנק ומסמכים שונים. לאחר הימלטם מן המקום התנהל מרדף אשר בסופו נטשו המשיבים את המכונית, אלא שהאקדח והתיק שהיו במכונית נלקחו ולא הושבו. המדינה אינה יודעת כיום היכן הוא האקדח.

המשיבים מס' 1 ו2- כופרים מכל-וכל בעובדות האמורות בכתב האישום, אלא שהמשיב מס' 3 - הקטין - מפליל אותם במיקצת מן ההודעות שמסר למשטרה. אכן, בהודעות אחרות שמסר למשטרה מכחיש הקטין את מעורבותם של המשיבים מס' 1 ו2- במעשה השוד, ואולם קשה לחלוק על-כך שהמשיב מס' 3 מערב את המשיבים מס' 1 ו2- באורח ישיר בשוד. השאלה אם דובר הוא הקטין אמת אם לאו, שאלה היא הניתנת להכרעתו של בית-המשפט אשר ידון במשפט לגופו, לו - ולא לי כשופט הדן במעצר. אכן, לא בכדי לא טענו באי-כוח המשיבים - אלא בשפה רפה - על נושא הראיות-לכאורה להאשמתם של המשיבים כדברו של כתב-האישום.

טענתם העיקרית של באי-כוח המשיבים, כל אחד מהם לעצמו, היתה זו שבנסיבותיהם האישיות של המשיבים ובנסיבות העניין בכללן, ראוי כי בית משפט יורה על חלופת מעצר. בית-משפט קמא נעתר לבקשה ועל-כך נסב עיקרו של הערר שלפניי.

דעתי שראוי הוא הערר כי איעתר לו. מעשה השוד שעשו המשיבים מוכיח על תעוזה רבה הגובלת בחוצפה ובזלזול בוטה באורחות חייהם של אזרחים שלווים. נוסע לו אדם במכוניתו ברחובה של עיר, ולעיני-כל מוציאים אותו המשיבים בכוח ממכוניתו ונוטלים את המכונית עימהם. רק אדם הסובר כי החוק אינו חל כלל עליו - וכי הוא עצמו הוא החוק - ינהג בחוצפה ובגסות כמינהגם של המשיבים. אכן המשיבים הוכיחו עצמם כאנשים מסוכנים לציבור, ומי שמסוכן הוא לציבור ראוי שיורחק מן מציבור.

לדברים אלה ניתן להוסיף ולומר עוד שני אלה: אחד, המשיב מס' 1 הודיע לאיש משטרה כי "מי שהכניס אותי לכלא גם הוא ייכנס ולא לכלא", ומשנשאל למה כוונתו השיב מניה וביה: "לא עליכם על מי שפתח עליי". הדברים מדברים בעד עצמם והמוסיף אך יגרע. שניים, האקדח שהיה במכונית נעלם ודרכו לא נודעה עד היום. חזקה על המשיבים כי יודעים הם היכן האקדח ואולם את אשר הם יודעים אין הם מגלים.

דעתי היא, כאמור לעיל, כי המשיבים מסוכנים לציבור וכי שגה בית-משפט קמא בקובעו כי חלופת מעצר ראויה היא למשיבים מס' 1 ו2-.

שונה עניינו של המשיב מס' 3, הקטין, אשר במיקצת מהודעותיו במשטרה הפליל את עצמו ואת המשיבים האחרים (הגם שבהודעות אחרות חזר בו מדברו). אכן, גם קטין זה מסוכן הוא לציבור, ואולם משהודה למעשה באשמה, שונה עניינו מעניינם של שני המשיבים האחרים. באת-כוח המדינה טענה לעניינו של אותו קטין, שהחשש העיקרי הוא כי "ייעלם"; והואיל ומסכת הראיות של התביעה נשענת בעיקרה עליו, עלולה התביעה למצוא עצמה - במקרה זה - אל מול שוקת שבורה. ואולם, לאחר שביקשתי מן התביעה לשקול בדעתה בשנית, השיבתני באת-כוח המדינה כי עשויים הם להסכים לחלופת-מעצר, ולעניין זה אף שלחה אליי בשגר-פקסימיליה הודעה שהעתקה על נספחה מצורף להחלטתי זו. קראתי את ההודעה ומצאתי אותה ראויה.

אני מחליט, איפוא, כלהלן: אשר למשיבים מס' 1 ו2- אני מחליט לקבל את ערר המדינה ואני מורה על מעצרם עד תום ההליכים. אשר למשיב מס' 3, אני מחליט לקבל את הערר ולהחזיר את הדיון לבית-משפט קמא להחלטתו על שחרורו בערובה כאמור בהודעה המצורפת להחלטתי ולאחר שבית-המשפט יברר את כל הצורך בירור.

המשיב מס' 3 יישאר במעצר עד להחלטה אחרת שיתן בית-משפט קמא.