בש"פ 171/03 מדינת ישראל נ. סאלם אבו צלוב

המשיב, המואשם יחד עם אחר בהחזקת קנביס במשקל של 1,855.04 גרם נטו בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, נעצר עד תום הליכי המשפט.

עררו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו התקבל, לאחר שנקבע כי חומר הראיות נגדו אינו בעוצמה מספקת למעצר. בהחלטתו הסביר בית-המשפט המחוזי (השופטת נורית אחיטוב), כי האישום מבוסס על עדות של שותף לעבירה הטעונה חיזוק, וכי החיזוק עליו מצביעה המדינה הוא קלוש ביותר. משכך, הורתה השופטת אחיטוב לשחרר את המשיב בחלופת מעצר, ובין היתר, קבעה, כי המשיב "ישהה במעצר-בית מלא בבית-אחיו – לאחר שהאח יאשר בכתב לבית-המשפט כי הוא מסכים שאחיו ישהה בביתו במעצר-בית, והוא מתחייב לדווח לבית-המשפט אם יופר מעצר-הבית על-ידי [המשיב]".

בערר שהגישה המדינה כנגד החלטה זו ציינה, כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות. שכן, עדות השותף לעבירה היא מאוד משכנעת ואין סיבה שלא לקבלה, וכי על-כל-פנים, תנאי מעצר-הבית בבית-האח, שאף שמו לא נזכר ולא ידוע עליו דבר, אינו יכול להתקבל.

מידת המהימנות שניתן לייחס לשותף לעבירה אינה מספקת להשלמת החסר בתוספת ראייתית הנדרשת על-פי דין, ומשלא מצאתי לקביעה זו של בית-המשפט המחוזי תשובה בטענות המדינה, הרי איני רואה מקום להתערב בקביעה.

מנגד, מקובלת עליי טענת המדינה הנוגעת למקום מעצר-הבית, ולמעשה, אף הסניגור מסכים לכך.

אשר-על-כן, התיק מוחזר לבית-המשפט המחוזי למען ידון בשאלת התאמת המקום המוצע למעצר-בית והמפקח עליו.

מתשובת הסניגור נמצאתי למדה, כי בית האח הוצע על-ידי הסניגור. על הסניגור, איפוא, להעביר למדינה את שם האח וכל פרט הידוע לו למען תוכל המדינה לקבוע עמדתה לגבי התאמתו.

עד להחלטת בית-המשפט המחוזי לאחר דיון בחלופת המעצר הראויה, יישאר המשיב במעצר.