בש"פ 171/99 אורן משה נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין, יחד עם ארז אברג'יל (להלן - ארז), בפני בית המשפט המחוזי בנצרת. לפי כתב האישום, שני הנאשמים הגיעו במכונית למסעדה בעפולה לאחר חצות, בעת קטטה שהיתה בעיצומה בין שתי קבוצות של צעירים. העורר היכה באלה את אחד המתקוטטים, עד שהאלה הוצאה מידו, ואז שלף סכין ונופף בו לעבר הסובבים אותו. אותו זמן, ארז שלף אף הוא סכין, דקר אדם אחד, שנכח במקום, פעמיים (בחזה ובבטן), גרר אדם אחר אל מחוץ למסעדה ודקר אותו פעמיים (בחזה). לשני הנדקרים נגרמה חבלה חמורה.

בית המשפט המחוזי (השופט נ' ממן) נתבקש לעצור את שני הנאשמים עד תום ההליכים. הוא קבע, בהחלטה אחת שחלה על שניהם, כי יש נגדם ראיות לכאורה לביסוס האישום, וכן גם עילת מעצר, וכי ראוי לעצור את שניהם עד תום ההליכים.

באת-כוח העורר הצביעה על סתירות בראיות נגד העורר, ובעיקר ביקשה להטיל ספק בזיהוי של העורר. אולם, כפי שבית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, שני הנאשמים הודו כי הם שהגיעו למקום הקטטה במכונית (גולף לבנה), ויש די ראיות על מה שהם עשו לאחר מכן, במהלך הקטטה.

השאלה העיקרית בערר זה, ובה אכן התמקדה באת-כוח העורר, היא השאלה של חלופת מעצר. בשאלה זאת יש הבדל מהותי בין שני הנאשמים. ארז דקר שני אנשים, דקירות אחדות וקשות, וגרם להם חבלה חמורה; יש לו עבר פלילי מכביד; תלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי בר-הפעלה לתקופה של 24 חודשים. בנסיבות כאלה נודעת עוצמה מיוחדת לחזקת המסוכנות, ובית המשפט נוטה לאשר מעצר עד תום ההליכים. אכן, כפי שנמסר לי, ארז לא הגיש כלל ערר על ההחלטה לעצור אותו עד תום ההליכים. לעומתו, העורר לא דקר איש, אם כי היכה את אחד הנוכחים באלה. נטען כי עד אותו אירוע הוא עבד באופן סדיר וחי באופן נורמטיבי. מכל מקום, אין לו עבר פלילי להוציא הרשעה אחת, בשנת 1990, בגין היזק לרכוש, איומים ותקיפה, בגינה נדון למאסר על-תנאי של ששה חודשים. גם התובעת בבית המשפט המחוזי, שביקשה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ציינה כי מעשיו של ארז "חמורים הרבה יותר" ממעשיו של העורר. בית המשפט המחוזי נתן דעתו להבדל שבין העורר לבין ארז לעניין האפשרות של חלופת מעצר, וכך אמר:

"שקלתי אם אין מקום להבחין בין שני המשיבים, לאור חלקם השונה לכאורה בעבירות. למשיב מס' 2 [כלומר, העורר] מיוחסות עבירות קלות יותר מאלה של המשיב מס' 1 [כלומר, ארז]. אך הגעתי למסקנה כי עבירותיו של המשיב 2 חמורות דיין כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים, במיוחד נוכח חבירתו למשיב מס' 1 והשימוש שעשה בסכין שבידו". [כלומר, שנופף בסכין כלפי הסובבים אותו].

כידוע, יש להבחין בין העונש הצפוי לנאשם, אם יורשע בדין, לבין מעצר הנאשם עד להכרעת הדין. המעצר מותנה במסוכנות של הנאשם אם ישוחרר מן המעצר, בחשש מפני שיבוש הליכי המשפט והאפשרות של הימלטות מן הדין, והוא מוצדק, על פי החוק, רק אם אי-אפשר להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופת מעצר. בנסיבות המקרה אני סבור שחלופת מעצר הולמת עשוייה להשיג את מטרת המעצר.

באת-כוח העורר הציעה בפני בית המשפט המחוזי, כחלופת מעצר, כי העורר יהיה נתון במעצר בית בבית הוריו בעפולה. בית המשפט המחוזי דחה הצעה זאת. בפני העלתה באת-כוח העורר הצעה נוספת: שהעורר יהיה נתון במעצר בית מלא בבית אחיו, המתגורר בתל-אביב, ומשרת מזה שנים כשוטר ביחידה המרכזית לחקירות של מחוז תל-אביב. האח היה נוכח בעת הדיון בבית המשפט, ולדברי באת-כוח העורר הוא מוכן להתחייב להודיע למשטרה אם העורר יצא את פתח הבית.

לסיכום אני מחליט לקבל את הערר, במובן זה שהעורר ישוחרר מן המעצר, ויהיה נתון במעצר בית מלא בתנאים שייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי יקבע את המקום בו העורר יהיה נתון במעצר בית, ההתחייבות של בעלי הבית, ערבויות במזומנים (או בערבות בנקאית) וערבויות צד ג', הפקדת דרכון במשטרה ואיסור יציאה מן הארץ, איסור לבוא בדברים עם המעורבים בפרשה נשוא הערר, ותנאים אחרים אם וכאשר יראה לנכון. התיק יועבר אל בית המשפט המחוזי בנצרת לצורך קביעת התנאים לשחרור מן המעצר.