בש"פ 1713/06 עימאד רשדי נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט י' כהן) מיום 19.2.2006 בה הורה בית משפט קמא על שחרורו של העורר 1 בתנאי מעצר בית מלא ועל מעצרו של העורר 2 עד תום ההליכים.

1.כנגד העוררים הוגש ביום 15.1.2006 כתב אישום המייחס להם עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, שיבוש מהלכי משפט, הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע, נהיגה הגורמת לנזק ונהיגה בקלות ראש. על פי עובדות כתב האישום, נסעו העוררים יחד ברכבו של העורר 1 בעת שהם מחזיקים ברשותם ברכב סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 196.30 גרם. העורר 2 הוא שנהג ברכב ומשהבחינו השניים במחסום משטרתי, הסיט העורר 2 את הרכב שמאלה בחדות, חצה אי תנועה, עבר לנתיב הנגדי והחל נוסע בניגוד לכיוון התנועה באופן שסיכן את הנוסעים בכביש. בעת נסיעתו בנתיב זה התנגש הרכב בניידת משטרה ונלכד בין חזית הניידת לבין מעקה בטיחות שבצידו הימני של הנתיב. אז, החל העורר 2 ללחוץ על דוושת הגז בניסיון להימלט מן המקום, אך הדבר לא עלה בידו ומשהבינו העוררים כי דרכם חסומה, השליך העורר 2 את הסמים מחלון הרכב. השוטרים שהגיעו למקום הורו לעוררים לצאת מהרכב אך הם סירבו והחלו משתוללים ודוחפים את השוטרים, עד שאלה השתלטו עליהם ועצרו אותם.

2.ביום 23.1.2006 הורשעו העוררים על פי הודאתם ובמסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו להם והתיק נקבע לשמיעת טיעונים לעונש ליום 5.2.2006. כמו כן, הורה בית המשפט על הכנת תסקירים של שירות המבחן בעניינם של העוררים לקראת הטיעונים לעונש. במועד שהיה מיועד להשמעת טיעונים אלה ביקשו העוררים, לאחר החלפת ייצוג, לחזור בהם מן ההודאה ומן ההסכמות שאליהם הגיעו באמצעות בא-כוחם הקודם וכן ביקשו כי בית המשפט יבטל את הרשעתם, שהייתה מבוססת על אותן הודאות, בטענה כי הוטעו בעניין זה על ידי בא-כוחם הקודם. ביום 16.2.2006 ונוכח עמדת המשיבה כי אינה מתנגדת לבקשה, ביטל בית משפט קמא את הכרעת הדין המרשיעה והורה על שמיעת טענות הצדדים לעניין בקשת המשיבה להורות באותו שלב על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים.

3.בהחלטתו מיום 19.2.2006 ונוכח הטענות שהועלו בפניו באותו שלב, סקר בית משפט קמא באריכות את חומר הראיות וקבע כי קיימות במקרה דנן "ראיות לכאורה של ממש" באשר לעבירות שיוחסו לעוררים בכתב האישום. עם זאת, ציין בית משפט קמא כי יש מקום להבחין בין העוררים ועוד קבע כי עוצמת הראיות לכאורה נגד העורר 2 לגבי העבירות המפורטות בכתב האישום רבה יותר. בהתחשב בכך וכן בהתחשב בתסקיר החיובי שהוגש בעניינו הורה בית משפט קמא כי העורר 1 ישוחרר לחלופה כנגד ערבויות כספיות ובתנאי מעצר בית ברדיוס של 60 ק"מ לפחות מכפרו, טובא-זנגריה. אשר לעורר 2 קבע בית משפט קמא כי אין מקום להסתפק לגביו בחלופת מעצר והדגיש כי על פי הראיות לכאורה הוא זה שנהג בג'יפ באופן המתואר בכתב-האישום והוא זה שהשליך את שקית הסמים מן הרכב. על כן, כך הוסיף בית המשפט וקבע, הראיות לכאורה הקיימות נגדו הינן "ממשיות ובעוצמה ניכרת" ולא ניתן לאיין את מסוכנותו על דרך של קביעת חלופת מעצר.

4.מכאן הערר שבפניי, בו טוען העורר 1 כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת האישומים המפורטים בכתב האישום ככל שהם מיוחסים לו. מטעם זה וכן נוכח חזקת החפות העומדת לו והקשיים הכלכליים שנגרמים וייגרמו לו כתוצאה מהשבתת העסק שהוא מנהל לתפיסת עופות, טוען העורר כי מן הראוי להקל בתנאי החלופה שנקבעה לו ולאפשר את יציאתו לעבודה. אשר לעורר 2 נטען בערר כי הוא אינו חולק על דבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית מספקת לשלב המעצר ועל קיומה של עילת מעצר בנסיבות העניין, אך לטענתו לא היה מקום להחמיר עמו ולהורות על מעצרו מאחורי סורג ובריח. לטענתו ניתן היה להסתפק בעניינו בחלופת מעצר בבית אחותו ובעלה בכפר שעב, אותה מצא שירות המבחן ראויה בנסיבות העניין.

5.דין הערר להידחות. בית משפט קמא ניתח בפירוט ובהרחבה את חומר הראיות, תוך אבחנה ראויה בין שני העוררים. החלופה שעליה הורה בעניינו של העורר 1 בהינתן אבחנה זו, נראית לי הולמת בנסיבות העניין ואינה מצדיקה כל התערבות. לא למותר לציין, כי ככל שיתארכו ההליכים בעניינם של העוררים, אם יתארכו, פתוחה הדרך בפני העורר 1 לשוב אל בית משפט קמא ולעתור בפניו לעיון חוזר בתנאי החלופה. אשר לעורר 2. בצדק ציין בית משפט קמא כי העבירות המיוחסות לעוררים בכתב האישום מלמדות על מסוכנותם והעובדה כי על פי הראיות לכאורה חלקו של העורר 2 בביצוע העבירות היה החלק הדומיננטי, כמי שנהג בג'יפ תוך סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וכמי שהשליך את הסמים מן הרכב, מצדיקה את המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא ולפיה לא ניתן לאיין את מסוכנותו של עורר זה על דרך של חלופת מעצר.

סיכומו של דבר, הערר נדחה.