בש"פ 1718/19 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט מחוזי בחיפה (כב' השופט נ' סילמן במ"ת 36850-12-18), בגדרה נדחתה בקשת המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, ותחת זאת הוא שוחרר למעצר באיזוק אלקטרוני בבית אמו, בפיקוחה, בפיקוח אחיותיו ובפיקוח אדם נוסף. כך, למעט "חלונות התאווררות" בליווי מי מהמפקחים עליו בכל יום בשבוע בשעות 10:00-9:00 ו-18:00-17:00. על-פי תנאים נוספים שנקבעו, על המשיב להפקיד ערבות עצמית וצד ג' בסך 10,000 ₪ כל אחד, להפקיד מזומן בסך 10,000 ₪, חל לגביו איסור יצירת קשר עם עדי תביעה וניתן צו איסור יציאה מהארץ. כן נקבע איסור תקשורת אינטרנטית.

כתב האישום שהוגש נגד המשיב ונגד שניים אחרים שנעצרו עד לסיום ההליכים, כולל שלושה אישומים, שעיקרם ריבוי עבירות של סחר בבני אדם וסרסרות למעשי זנות, זאת במסגרת ארגון פשיעה שהוא עצמו ניהל, תוך גרימה לבני אדם לעזוב את מדינתם לשם עיסוק בזנות, כך ביחס ל-16 נשים לכל הפחות.

הסניגורית מסכימה על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר.

2.

בית משפט קמא הדגיש שהמשיב אינו בעל עבר פלילי ומסלול חייו היה נורמטיבי למשך תקופה ארוכה. בית המשפט העריך כי גם אם קיים קושי להעריך את מסוכנתו של המשיב, ניתוקו מסביבתו באמצעות האיזוק האלקטרוני והאיסור לשימוש בתקשורת אינטרנטית יביא להקהיית העוקץ שבגינו יש לבצע מעצר. כן סבר בית המשפט כי תקופת המעצר שבה שהה המשיב במהלך החקירה – כחודש וחצי, סייעה לו להפנים את חומרת מעשיו. בנוסף לכל אלו, התרשם בית משפט קמא, באופן חיובי, מהמפקחים שהוצעו. הסניגורית תומכת בקביעות בית משפט קמא ואף הדגישה, באשר לטענת המדינה בדבר חשש לשיבוש הליכים עתידי, שאין כל ראיה כי המשיב עשה מעשה שיבוש במהלך חקירתו.

3.

נראה כי ההחלטה לשחרר את המשיב תחת איזוק אלקטרוני אינה עוברת מספר משוכות. המשוכה הראשונה היא בדמות סעיף 22ב(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 ,

הקובע כי אין להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני, לגבי מי שנאשם, לכאורה, בעבירות שבהן הואשם המשיב, אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו. זוהי כמובן הנחה הניתנת לסתירה, אך לא ראיתי בהחלטה קמא נימוקים מתאימים שיש בכוחם כדי לסתור אותה.

המשוכה השניה היא כי על מנת לבחון האם זהו המקרה החריג המצדיק איזוק אלקטרוני, לא די כמובן בבחינת כותרת העבירה, אלא יש לבדוק את נסיבותיה הקונקרטיות. לכאורה, המשיב לא רק עבר את העבירות המיוחסות לו, אלא הוא ראש ארגון הפשיעה שביצע עבירות אלו, על כל המשתמע מכך לגבי מסוכנותו ומעורבותו בפרשה. כאמור, לפחות 16 נשים נפלו קורבן לעבירה תוך מעבר ממדינתן לארץ. על מנת להוציא תכנית כזו לפועל, ראש הארגון חייב להיות מעורב במסגרת רבת היקף זו, לרבות פעילות בארץ ומחוצה לה והעברת אנשים ממקום למקום.

המשוכה השלישית היא כי תסקיר שירות המבחן אינו חיובי, אלא הדגיש סימני שאלה באשר לאורח חיי המשיב, אשר הסתיר וצמצם מידע שנמסר לשירות המבחן, באופן שמנע יכולת הערכת סיכון ברורה. בשל כך קבע השירות כי הוא אינו ממליץ על שחרור המשיב למאסר באיזוק וכי לא ניתן לסמוך על מערך פיקוח אנושי, רציף, לאורך זמן.

המשוכה הרביעית היא כי עולה מהחומר שהמשיב, בדרך זו או אחרת, התחמק במשך חודשיים מחוקרי המשטרה, ואף עולה מחיפושים שערך ברשת האינטרנט כי הוא בדק את האפשרות להוציא דרכון מזויף. נכונים דברי הסניגורית, שלפיהם המשיב לא הואשם בעבירת בריחה, אך אין בכך כדי לייתר את הראיות שמקשות על המסקנה כי ניתן להאמין שהוא יכבד את תנאי המעצר שהוטלו עליו.

המסקנה הנובעת היא כי אין זה המקרה שבו ניתן להעניק אמון למשיב כי יתמיד בתנאי השחרור, לרבות איזוק אלקטרוני בבית אמו. מסוכנתו רבה, בהינתן תפקידו כמנהל ארגון פשיעה שעל פניו תפקד היטב. האפשרויות להשפיע מהבית רבות המה. לא ברורה מסקנתו של בית משפט קמא בענייננו, כי המשיב הפנים את חומרת מעשיו כתוצאה מהמעצר שבו היה נתון עד כה. מסקנה זו לא עולה מתסקיר שירות המבחן, ואף לא מהגיון הדברים כפי שהוצגו.

4.

סיכומו של דבר: אכן אין חובת מעצר בעבירות הנידונות. ברם, בהינתן הנסיבות, המסוכנות בשחרור המשיב ברורה ומטרידה. המוקד הוא בעושה ולא רק במפקחים שהוצעו, אם כי מהחומר שהוגש עולים סימני שאלה גם לגבי חלקם.

דין הערר להתקבל. הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.