בש"פ 1719/19 מדינת ישראל נ. מחמד קאסם

1.

מונחת בפני בקשה שנייה להארכת מעצר, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו 1996 (להלן: חוק המעצרים ), ב-90 יום, החל מיום 16.03.2019 או עד למתן פסק דין בת"פ 35163-03-18 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי התאריך המוקדם ביניהם. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של סחר בנשק.

2.

שני שיקולים עיקריים בהכרעה בבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. האחד, מסוכנות הנאשם – שיקול מובהק של האינטרס הציבורי; והשני – קצב המשפט, שיקול המתרכז בזכויות הנאשם שנהנה מחזקת החפות, שאף הוא חלק מהאינטרס הציבורי. בקליפת אגוז, לכאורה, מכר המשיב לסוכן משטרתי, בשני מקרים שונים, סך של שני אקדחים, שתי מחסניות ו-50 כדורים, תמורת 39,000 ש"ח בגין שתי העסקאות. המשיב אף הציע למכור לסוכן שלושה רובי סער מסוג M-16 וקלצ'ניקוב. המסוכנות מדברת בעד עצמה ואף מעוגנת בחזקה סטטוטורית. שירות המבחן ציין כי המשיב חסר מודעות להשלכות התנהגותו והסיכונים הכרוכים בה. החלופות שהוצעו על-ידי המשיב נדחו. הוכח קיומה של מסוכנות. באשר לקצב המשפט, אף הסניגור הכיר בכך שהמשפט מתקדם. בבוא בית משפט לבחון את קצב המשפט, עליו להסתכל אחורה – לעבר ההליכים שהתקיימו עד כה; וקדימה – לעבר החלק שנותר. בענייננו, המקרה עומד על הקצה. התיק קבוע לסיכומים בעוד 9 ימים מהתאריך שממנו תחל תקופת ההארכה המבוקשת.

3.

אכן צודק הסניגור כי מעצר איננו פעולה אוטומטית ויש לבחון כל מקרה לגופו לרבות בחינת הנסיבות האישיות של המשיב – המתמקדות בהיות אשתו חולה והשפעת מעצרו על שני ילדיו הקטנים. עוד הדגיש הסניגור כי אף אם תחל שמיעת הסיכומים במועד המתוכנן, מלאכת כתיבת הכרעת הדין עשויה לדרוש זמן רב. ברם, דווקא בחינה נקודתית של המקרה תומכת בתוצאה כי הקו נוטה בצורה ברורה לטובת המשך מעצרו.

סוף דבר: הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב מתאריך 16.03.2019 או עד לסיום ההליך המשפטי כנגדו בת"פ 35163-03-18 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי התאריך המוקדם ביניהם.