בש"פ 1727/08 מוסא ענאד נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ( מיום 28.11.07 ). הארכה המבוקשת הינה עד ליום 21.02.08, הוא היום בו הוגשה הבקשה להארכת מועד. בית המשפט קמא הרשיע את המבקש בביצוע שוד בנסיבות מחמירות וחבלה בכוונה מחמירה וכן בעבירה של שהייה בישראל שלא כדין. בעקבות כך נגזר על המבקש עונש של 6 שנות מאסר מתוכן 5 שנים לריצוי בפועל, וכן הופעל עונש מאסר על תנאי של 7 חודשים שעמד כנגד המבקש. כעת עותר המבקש להקל בעונשו. המבקש, העצור בבית המעצר "הדרים", טען בבקשה שלפני כי הכללים הנוהגים בבית המעצר אוסרים על החזקת כלי כתיבה ודפים, ולפיכך לא עלה בידו להגיש את הערעור במועד. סיבה נוספת לאיחור היא, לטענתו, מחסורו הכלכלי אשר מנע ממנו יכולת להיוועץ בעורך דין בטרם יגיש את הערעור. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה אינה מעלה טעמים שיצדיקו הארכת מועד להגשת הערעור, ובפרט כאשר המבקש היה מיוצג בידי עורך-דין ביום מתן גזר-הדין, עימו יכול היה להיוועץ בעניין הגשת ערעור. בנוסף, בירור שערכה המשיבה לעניין הטענה לפיה לא נתאפשר למבקש לכתוב הערעור, וזאת בהמשך להחלטתי בעניין זה מיום 9.3.08 בה נתבקש לברר העניין, העלה כי העצורים בבית המעצר "הדרים" אינם מנועים מלקבל כלי כתיבה מגורמים בתוך בית המעצר או במהלך ביקור בני משפחותיהם, לצורך הגשת בקשות לבתי המשפט. לאור כל זאת טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה.

2.לאחר עיון בבקשה ובטענות בעלי הדין שוכנעתי כי דין הבקשה להדחות. אמת, הדין אינו דורש קיומו של "טעם מיוחד" לשם הארכת מועד בדין הפלילי (ראו סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982). יש גם ליתן משקל - בין היתר - למהות ההליך ולמעמדו של המבקש אל מול המשיבה. עם זאת, מוטל על המבקש ליתן טעם מספיק לאיחורו, וטעם זה הולך וגובר ככל שהאיחור משמעותי יותר. במקרה דנן מ דובר באיחור לא מבוטל העומד על 5 שבועות. הנטל על המבקש במצב דברים זה אינו נטל של מה בכך ובנטל זה לא עמד. הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה נעוצה בקושי הנטען לגייס עורך דין ואמצעי כתיבה. אולם, כעולה מתגובת המשיבה ומבירור שערכה, לא קיים כל מחסור נטען באמצעי כתיבה גם בין כתלי בית המעצר, והמבקש ביקש בקשה בנדון רק יומיים לפני הגשת הבקשה דנן. מחסורו הכלכלי של המבקש לא היה בו כדי למנוע ממנו להגיש לכל הפחות את הבקשה להארכת המועד בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הערעור. אף לא ניתן להתעלם במסגרת זו מ סיכויי ההליך, שכן בלא סיכויים טובים להליך יקשה על הארכת המועד אפילו יש טעם מספק לאיחור כשלעצמו, נוכח נימוקי גזר הדין והמשקל שניתן בו לחומרת העבירות מחד ולנסיבות לקולא מאידך, לא מצאתי יסוד מספיק לקבוע כי קיימת עילה להארכת מועד.

3.הבקשה להארכת המועד נדחית אפוא.