בש"פ 1730/13 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אבו טהה) מיום 28.2.13 במ"ת 38589-11-12, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בפרשה שעניינה עבירות מין במשפחה.

רקע

ב.

כנגד העורר, הוריו ושניים מאחיו הוגש, ביום 20.11.12, כתב אישום הכולל שישה אישומים (תפ"ח 38545-11-12), שאחד מהם מתייחס לעורר. כתב האישום מגולל מסכת קשה ומזעזעת של התעללות מינית מצד בני המשפחה בשתי אחיותיו הקטינות של העורר, וכן מעשי אלימות כנגדן. האישום השני בכתב האישום, הרלבנטי לעורר, מייחס לו מספר עבירות של מעשה מגונה במשפחה לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן החוק ) בנסיבות סעיפים 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק ומספר עבירות של הטרדה מינית לפי סעיף 5(א) בנסיבות סעיפים 3(א)(3) ו-6(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998. כנטען באישום זה, במועד שאינו ידוע (אין מחלוקת שהיה לפני שלוש שנים ומעלה) חיבק העורר את אחותו, ילידת 1998, עת זו נכנסה לביתו, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, ביקש ממנה לשכב איתו וסתם את פיה בידו. כנטען, העורר חדל ממעשיו רק כאשר נכנסה אחות אחרת, באקראי, לבית. עוד נטען, כי במועד אחר תפס העורר בכוח את אחותו השניה, ילידת 1995, חיבק אותה, נישק אותה בפיה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, ואמר לה שהוא רוצה "לדפוק אותה". בכתב האישום נטען, כי המעשים כנגד האחות השניה נשנו פעם נוספת, בה אף ניסה העורר לשכנע אותה לקיים איתו יחסי מין תמורת כסף. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של העורר, אביו ואֶחָיו עד תום ההליכים, ולהארכת התנאים המגבילים שהוטלו על אמו (מ"ת 38589-11-12).

ג.

בתסקיר מעצר בעניינו של העורר מיום 10.2.13 נאמר, כי כשלושה חודשים טרם מעצרו הנוכחי שהה [העורר – א"ר] במעצר בית בשגב שלום, כי הוא מבקש להציג תדמית חיובית שאינה תואמת את תפקידו בפועל, וכי בעברו הפלילי, בקיומן של עמדות הנותנות לגיטימציה לשימוש באלימות במקרים מסוימים, ובנטייתו לטשטש קשיים, יש כדי להחשיד באשר לאפשרות חזרה להתנהגות קודמת. נאמר, כי המתלוננות מצויות כיום במסגרות חוץ ביתיות והוכרזו כקטינות נזקקות, מצבן הנפשי קשה והן מטופלות פסיכיאטרית. באשר לחלופה שהוצעה – סמוך לערוער בפיקוח שני בני משפחתו של העורר ואחד מחבריו – נאמר, כי המפקחים המוצעים אינם מעורבים בחייו ובקשייו; על רקע זה לא הומלץ לשחרר את העותר לחלופה שהוצעה.

ד.

בדיון ביום 12.2.13 הציע בא כוחו של העורר לשחררו לחלופה ששוחרר אליה בעבר. בהחלטתו מיום 28.2.13 (ההחלטה ניתנה ביחס לעורר וביחס לאחד מאחיו, לו מיוחסות בכתב האישום, בין היתר, עבירות אינוס והדחה בחקירה) עמד בית המשפט המחוזי על עברו הפלילי של העורר, הכולל הרשעות בעבירות של החזקת סכין, נהיגה פוחזת, הפרעה לשוטר עבירות רכוש ועוד, וכן תיק תלוי ועומד בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. צוין, כי במסגרת תיק זה אכן שוחרר העורר לחלופת מעצר בישוב שגב שלום עם איזוק אלקטרוני. בית המשפט קבע, כי נוכח חומרת המעשים והעבירות המיוחסים לעורר, נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן בדבר רמת הסיכון הנשקפת ממנו , ונוכח החשש המובנה לשיבוש הליכי משפט, אין בחלופות שהוצעו כדי להשיג את תכלית המעצר, קרי – הפגת רמת המסוכנות הנשקפת מהעורר ואיון החשש לשיבוש הליכי משפט. על כן, הוארך מעצרו של העורר עד תום ההליכים. יצוין, כי גם אחיו של העורר נעצר עד תום ההליכים.

הערר והדיון

ה.

מכאן הערר, בו נטען כי שגה בית המשפט המחוזי עת התייחס לעורר ולאחיו "כאל מקשה אחת". נטען, כי בית המשפט המחוזי התייחס לעבירות אינוס, בעוד הוא מואשם "אך ברמה הנמוכה ביותר של מעשי המין" במעשים שהתרחשו לפני מספר שנים, וכי "גם החשש לשיבוש הליכי משפט אינו יכול להיות מופנה כלפי העורר". עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם מן העובדה כי טרם מעצרו שהה העורר, במשך שלושה חודשים, במעצר בית מוחלט בשגב שלום, תוך קיום מלא של תנאי שחרורו. העורר טוען, כי "חלופת המעצר הקיימת בתיק האחר עונה ממילא על מטרות המעצר גם בתיק זה". לפיכך עתר העורר לשחרורו "בכל תנאי מגביל".

ו.

בדיון שב בא כוחו של העורר על הטענה, כי בהחלטתו התייחס בית המשפט המחוזי אל העורר ואחיו "כמקשה אחת", ולא היא. נטען, כי האירועים המיוחסים לעורר, שהתרחשו לפני מספר שנים, וכי היה מצוי בחלופת מעצר שנמצאה הולמת על ידי שירות המבחן, בתיק של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, ועמד בתנאי שחרורו במלואם. בא כוח המשיבה טען, כי חלופת המעצר בשגב שלום אינה רלבנטית שכן אחד המפקחים באותה חלופה ביקש להשתחרר. עוד טען בא כוח המשיבה, כי הגם שהמעשים המיוחסים לעורר פחותים מאלה המיוחסים לאחיו, קיימת עילת המסוכנות וכן קיים חשש לשיבוש הליכים, וכי דין אחד לשניהם. בדיון הוגש גליון עברו הפלילי של העורר, ממנו עולה כי לחובתו הרשעות בעבירות החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, גניבת רכב, גניבה פריצה, שבעטיין הוטל עליו, בין היתר, מאסר בפועל.

הכרעה

ח.

לאחר העיון, ולא בלי התלבטות, החלטתי להיעתר לערר, באופן שעניינו של העורר יוחזר לשירות המבחן לצורך בחינת חלופת המעצר בשגב שלום, ולאחר מכן לבית המשפט המחוזי להכרעה לפי שיקולו.

ט.

כתב האישום מגולל מסכת קשה של התעללות, ובכלל זאת התעללות מינית, מצד בני המשפחה באחיותיו של העורר. בכך אין להקל ראש. איני מקל ראש גם בעברו הפלילי של העורר. מאידך גיסא, קשה להלום את עמדת המדינה, ונדמה כי אף בית המשפט המחוזי פסע בדרך זו (ראו עמ' 29 להחלטה מיום 28.2.13), לפיה דין אחד לעורר ולאחיו. מבלי לגרוע מחומרת העבירות והמעשים המיוחסים לעורר, יש לזכור כי לאחיו מיוחסות עבירות של אינוס, שהן במהותן חמורות משמעותית. על כך יש להוסיף, כי בזמן שחלף – מספר שנים – מן המעשים המיוחסים לעורר, יש להשליך – ולוּ במידת מה – על מסוכנותו ועל החשש לשיבוש הליכים בהקשר הספציפי של התיק (ראו בש"פ 3978/12 פלוני נ' מדינת ישראל (7.6.12)). בהקשר זה אציין, כי אחיותיו של העורר מצויות במסגרות חוץ ביתיות, ועל כן יקשה יותר השיבוש אם ירצה בו העורר חלילה. בנסיבות אלה, איני סבור שאין כל חלופה שניתן לשקול, אף שהתנאים צריכים להיות כאלה שיעקרו מלב העורר רצון להפירם.

י.

שירות המבחן לא בא בהמלצה חיובית באשר לחלופה שהוצעה (בערוער). בא כוח המשיב הציע את חלופת המעצר (שגב שלום) שהתקבלה בתיק אחר. סבורני, כי נוכח האמור מעלה יש לשוב ולבחון את החלופה בכרם שלום, בלא שאטע כל מסמרות. יוגש איפוא לבית המשפט המחוזי תסקיר משלים בעניינו של העורר באשר לחלופת המעצר בכרם שלום. התסקיר יוגש עד ליום 21.3.13 (ואני מקדים תודה), ובית המשפט המחוזי יכריע לפי שיקול דעתו, בלא שאביע דעה.

כללם של דברים

יא.

הערר מתקבל איפוא באופן חלקי, לפי האמור בפסקה י'.