בש"פ 1741/09 מונעם רוביע נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) מיום 30.1.2009 בה הורה על שחרור העוררים למעצר בית בתנאים מגבילים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

1.

נגד העוררים, אחים המתגוררים בכפר נחף, הוגש ביום 5.1.2009 כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, איומים והחזקת סכין שלא כדין. מעובדות כתב האישום עולה כי ע.ע (להלן: המתלונן 1 ) ועב.ע שהינו קטין (להלן: המתלונן 2 ולהלן ביחד: המתלוננים ) הנם אחים המתגוררים אף הם בכפר נחף וכי בין משפחת העוררים ובין משפחת המתלוננים קיים סכסוך מתמשך על רקע גירושיו של אחי העוררים מאחותם של המתלוננים. עוד עולה מכתב האישום כי ביום 5.12.2008 נסעו המתלוננים ברכבם בכפר נחף וכי באותו זמן נסעו אחריהם העוררים ואדם נוסף (להלן: האחר ) בשני כלי רכב וכי אלו צעקו לעבר המתלוננים לעצור. המתלוננים עצרו את רכבם, ואז ירדו העוררים והאחר מכלי הרכב כשהם מצוידים באלות עץ, מוטות ברזל וסכין מטבח, העורר 1 דקר את מתלונן 1 בסכין, העורר 5 זרק על ראשו אבן בלוק והעורר 2 הכה אותו פעמיים באמצעות אלה מעץ. כתוצאה מכך איבד מתלונן 1 את הכרתו ובהמשך ובמקביל לאמור לעיל נגשו העורר 3 והעורר 4 אל מתלונן 2, הוציאו אותו מן הרכב והכו אותו באלות וכשנפל ארצה, העמידו אותו על רגליו ותפסו אותו בידיו. או אז העוררים 2 ו-3 היכו את מתלונן 2 באלה מעץ ואף האחר היכה אותו. עוד עולה מכתב האישום כי לאחר מכן ניגש העורר 1 למתלונן 2, זרק על רגליו אבן בלוק וכי לקראת סוף האירועים המתוארים לעיל, שלף העורר 4 אקדח שהחזיק שלא כדין ואיים לפגוע בגופם של המתלוננים. מעובדות כתב האישום עולה כי כתוצאה מן האירועים, המתלוננים הפצועים אושפזו בבית חולים ואובחנו כסובלים מחבלות שונות.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העוררים עד תום ההליכים נגדם ולאחר דיון בבקשת המעצר הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) בהחלטתו מיום 30.1.2009 על שחרורם של העוררים למעצר בית במקום או מקומות המרוחקים לפחות 50 ק"מ

מכפר נחף, באיזוק אלקטרוני ובתנאים נוספים כמפורט בהחלטה. בית המשפט ציין בהחלטתו כי מסוכנותם של העוררים איננה כלפי כלל הציבור אלא היא מסוכנות נקודתית כלפי המתלוננים ובני משפחתם, עקב הסכסוך בין המשפחות ועל כן אף לא ראה צורך להיעזר בשירות המבחן לצורך בחינת חלופת המעצר. בעניין התשתית הראייתית הלכאורית קבע בית המשפט כי קיימות ראיות המבססות סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום. המתלוננים מסרו גרסאות מפורטות המתארות את תקיפתם על-ידי העוררים ואין בגרסאות אלה סתירות מהותיות, הגם שאין זהות בכל הפרטים, והן תואמות לכאורה את טיב החבלות שנגרמו להם על פי הממצאים הרפואיים. עוד ציין בית המשפט כי ברכבם של העוררים נמצאו אלות מכותמות בדם ואף בכך יש כדי לתמוך בגרסת המתלוננים. בית משפט קמא הוסיף וציין בהחלטתו כי אף שהעוררים טענו שהם אלו שהותקפו על-ידי המתלוננים לא אותרו על גופם חבלות, כי מכל מקום בגירסה זו קשרו עצמם העוררים לאירוע וכי קיימות שתי גרסאות בסיסיות וסותרות של בני שתי המשפחות היריבות והכרעה בינהן נתונה לבית המשפט במסגרת ההליך העיקרי. אשר לעילת המעצר קבע בית משפט קמא כי המעשים המיוחסים לעוררים, כפי שעולה מחומר הראיות לכאורה, מצביעים על מסוכנות, כי מדובר בתקיפה אכזרית שכתוצאה ממנה נגרמו למתלוננים חבלות קשות. יחד עם זאת וכפי שכבר צויין, הוסיף בית המשפט וקבע כי לא ניתן לנתק את האירוע מן הרקע הכללי של הסכסוך בין החמולות וכי ככל שישנה מסוכנות הרי שלכאורה היא קיימת במערכת היחסים בין המשפחות היריבות. על כן, כך סבר, ניתן לשקול את שחרורם של העוררים לחלופת מעצר בתנאי שיהיה בה רכיב של הרחקה וניתוק מן המתלוננים ומשפחתם למרחק סביר מכפר נחף בגיבוי אלקטרוני ואנושי ובתוספת בטוחות כספיות משמעותיות. ביום 4.2.2009 לאחר שהופיעו בפניו המפקחים המוצעים ולאחר שהוצגה בפניו חלופת מעצר לפיה ישהו העוררים בכפר יפיע, הורה בית משפט קמא על שחרור העוררים למעצר בית בפיקוח המפקחים שהופיעו בפניו, באיזוק אלקטרוני וכנגד ההתחייבות העצמית בסך 50,000 ש"ח לכל משיב והפקדה במזומן בסך 40,000 ש"ח.

העוררים אינם משלימים עם החלטתו של בית משפט קמא באשר לתנאי שחרורם ומכאן הערר שבפניי.

3.

העוררים טוענים כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו לשחררם בתנאים "קשים" לרבות הרחקתם ממקום מושבם בכפר נחף; כי חומר הראיות הרלוונטי לכתב האישום אינו מגבש תשתית ראייתית לכאורית מספקת, וכי הודעות העדים-המתלוננים מגלות סתירות מהותיות המכרסמות בתשתית הראייתית הנטענת. העוררים טוענים כי סתירות אלו מלמדות על דינאמיקה ועל גישה רציפה על פני ציר הזמן, במסגרתה קיים סכסוך שהחל מספר חודשים עובר לאירוע נשוא ערר זה, והמשיך בהודעותיהם של המתלוננים נגד העוררים במטרה להביא לכליאתם; כי אותן סתירות מהוות המשך למסכת שלמה של תלונות סרק שהוגשו נגדם וכי בדיון מיום 21.1.2009 אישרה המשיבה עצמה שקיימות סתירות בחומר הראיות, אף שלשיטתה הן אינן מהותיות. אשר לתנאי החלופה טוענים העוררים כי שגה בית משפט קמא בקובעו תנאים מכבידים, חרף העובדה שבאותה החלטה ממש נקבע כי לא נשקפת מהם מסוכנות לציבור, וכי נכון היה לקבוע חלופה בתנאים מקלים יותר בשים לב לכך שמוטל עליהם עול פרנסתם של כ- 50 נפשות ובהם ילדים. לבסוף טוענים העוררים כי משהורה בית משפט קמא על איזוק אלקטרוני, לא היה עוד מקום להרחיקם מכפר נחף, כי פיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני הדוק דיו להשיג את תכלית מעצרם, ולחלופין כי ניתן היה להורות על תנאי מעצר בית חלקי תוך איסור כניסתם לכפר מגוריהם אך להתיר את יציאתם לעבודה כאמור. העוררים עותרים, אפוא, להקלה בתנאי מעצרם באחת מן הדרכים המפורטות לעיל.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטת בית משפט קמא וטוענת כי בשחרורם של העוררים למעצר בית, בלא הזדקקות לתסקיר של שירות המבחן עשה עמם חסד בייחוד, בשים לב לכך שלעוררים 1, 3, ו-5 יש עבר פלילי. עוד טוענת המשיבה כי יש בידה ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להוכחת המעשים המיוחסים לעוררים.

4.

דין הערר להידחות. החלטתו של בית משפט קמא מנומקת, מאוזנת ושקולה ואין מקום להתערב בה. מעיון בהודעות המתלוננים עולה כי מסקנת בית משפט קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה מעוגנת היטב באותן הודעות וכן באלות המכותמות בדם שנמצאו ברכבם של העוררים. ראיות לכאורה אלה מבססות פוטנציאל סביר להוכחת האישומים המיוחסים לעוררים ואילו גרסתם של העוררים לפיה הם אלו שהותקפו, אינה מתיישבת לכאורה עם חומרת החבלות שספגו המתלוננים ועם העובדה שעל גופם של העוררים לא נמצאו חבלות שיש בהן להעיד על כך. עוד יצויין כי בירור השאלות הנוגעות למהימנות הגרסאות הסותרות שהציגו העוררים מזה והמתלוננים מזה, מקומו בהליך העיקרי, כפי שקבע בצדק בית משפט קמא ואילו בשלב המעצר די בקיומן של ראיות לכאורה שאינן נסתרות על פני הדברים כדי לבסס מסקנה בדבר סיכוי סביר להרשעה. אשר לחלופת המעצר ולתנאים המגבילים שקבע בית משפט קמא בהחלטתו. לעוררים מיוחסות עבירות אלימות קשות אותן ביצעו לכאורה בצוותא, לאחר תכנון מוקדם והצטיידות בכלי משחית והכל במטרה ברורה לגרום למתלוננים נזקים גופניים חמורים ולהטיל מורא עליהם ועל בני משפחתם. על אלו יש להוסיף את עברם הפלילי של חלק מן העוררים ואת הרקע לביצוע העבירות - הסכסוך האלים והמתמשך הקיים בין שתי המשפחות. בנסיבות אלה, דומני כי החלטתו של בית משפט קמא ותנאי החלופה שנקבעו בה הולכים כברת דרך לא מבוטלת אל עבר העוררים ואין כל מקום להתערב בהם.

אשר על כן הערר נדחה.