פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
1742/98
בפני:
כבוד
השופט מ' חשין
העורר
:
יהונתן וואנה
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 8.3.98 בב"ש 254/98
שניתנה
על ידי כבוד השופט א' בייזר
תאריך
הישיבה: כ"א באדר תשנ"ח (19.3.98)
בשם
העורר: עו"ד ירום הלוי
בשם
המשיבה: עו"ד דפנה יבין
החלטה
העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. בית-משפט קמא הורה על מעצרו עד תום ההליכים, ועל-כך הערר שלפני.
בא-כוחו המלומד של העורר, עורך-דין ירום הלוי, העלה בהודעת הערר שני טיעונים, והם: אחד, כי אין בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המנויים בכתב-האישום, ושניים, כי ראוי הוא העורר שבית-משפט יורה על חלופת מעצר בעניינו. לעת הטיעון על-פה עזב עורך-דין הלוי את נושא הראיות לכאורה - ראוי היה, אמנם, כי יעשה כן - וריכז עצמו בבקשתו כי אורה על חלופת מעצר.
לעניין זה של חלופת מעצר טען עורך-דין הלוי להפלייתו של העורר לרעה: שבעוד אשר העורר נגזר עליו להיות במעצר, הנה נאשם אחר באותו כתב-אישום - בית-המשפט הורה על שיחרורו בערובה. לטענת עורך-דין הלוי, דין העורר ראוי שיהיה כדינו של אותו נאשם אחר, לאמור, כי העורר ישוחרר ממעצרו כמוהו כאותו נאשם. טענה זו אינה נראית לי. אותו נאשם אחר שיתף פעולה עם המשטרה החל בשלב מסויים של העיסוק בסם בו מדובר, והגם שכופר הוא באשמה המיוחסת לו, הנה שיתוף הפעולה שקם בינו לבין המשטרה הביא, בין השאר, ללכידתו של העורר ושל נאשם שלישי באותו כתב-אישום. דבר נוסף הוא, שהעורר ממלא פיו מים ועד-כה לא שמענו ממנו גירסה כלשהי באשר למעורבותו - לכאורה - בעיסוק בסם בו מדובר. נוסיף ונזכיר בהקשר זה כי המדובר הוא בכמות של כ23- קילוגרם סם קאנאביס.
אני מסכים להחלטתה של השופטת חיות בב"ש 2704/96 (מחוזי, ת"א) - דקה , בה חזרה על דברים שאמרתי אנוכי בבש"פ 4669/92 - מיכאלשווילי כי "לא כל מי שהיה מעורב בעיסקת סמים דינו כדין הסוחר בסמים, ולעניינם של מעורבים יש להבחין בעומק מעורבותם". אני מסכים, כאמור, לדברים אלה - כיצד אוכל אחרת? - ואולם דווקא אותם דברים מעלים טעם שלישי למעצרו של העורר. אכן, על-פי הראיות לכאורה, מידת מעורבותו של העורר בעיסוק בסמים רבה ועמוקה ממידת מעורבותו של אותו נאשם ששוחרר בערובה. אותו נאשם אחר היה, לאמיתם של דברים, שליח - נהג מונית שאמור היה להעביר את הסם ממקום למקום - ואילו העורר היה על צד הבעלים. לא באתי להקל ראש, חלילה, במעשהו הנפשע של אותו נאשם אחר, אך בהעמידנו את העורר לידו נדע את ההבדל בין השניים. העורר וחבר-רע אחר שלו אמורים היו לקבל את הסם מאותו שליח, ובשים-לב לכמות הסם ידענו גם מה שימוש אמור היה להיעשות בו.
אני מחליט לדחות את הערר.
היום, כ"א באדר תשנ"ח (19.3.98)
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98017420. G02