בש"פ 1748/12 חבצלת בושארי נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו מיום 29.06.2012 (מ"ת 25031-10-10, כב' השופט צ' קאפח ), לפיה חולטה ערבות צד ג' בסך 5000 ₪ עליה חתומה העוררת. האחרונה הינה אימו של הנאשם, נגדו הוגש כתב אישום שעניינו קשירת קשר לפשע, שוד מזוין והתפרצות לדירה. בית המשפט המחוזי הורה בהחלטה אחרת על שחרורו של הבן (להלן:

הנאשם ) למעצר בית מלא בקהילה הטיפולית מלכישוע, כאשר העוררת חתמה על התחייבות עצמית וערבות צד ג'. לטענת העוררת, היא לא הבינה את משמעות הערבות וסברה כי תפקידה למלא אחר הוראות בית המשפט, וכך נהגה. מכאן בקשתה להורות על ביטול ההחלטה. מנגד, מדגישה באת כוח המדינה כי הערבות משמעותה התחייבות הערב לכך שהנאשם ימלא את הוראות תנאי השחרור. לכן, נוכח בריחתו של הנאשם מהמוסד – סבורה באת כוח המדינה כי החילוט היה כדין. עם זאת, הסכימה באת כוח המדינה, בשל נסיבות המקרה, להפחתה מסוימת בגובה הערבות, כדי לשמור על הפן החינוכי וההרתעתי של מוסד הערבות.

אין מחלוקת כי העוררת דאגה להתייצבותו של בנה במוסד מלכישוע. לאחר מכן הוא עזב את המוסד, ועקב כך הוצא נגדו צו מעצר, אך הוא טרם אותר. אוסיף, כי גם לאחר שהנאשם עזב את המוסד ללא רשות – עולה מהחומר כי העוררת עשתה מאמצים, ואף שיתפה פעולה עם המשטרה, כדי למסור מידע שיסייע בניסיון לאתר את בנה – ניסיון שעד עתה לא צלח.

2.

נדמה כי על מנת להכריע בבקשה אין צורך להידרש לשאלות העקרוניות. די להתמקד במאמצים שעשתה העוררת ובמצבה הכלכלי הקשה. רוצה לומר, שאף אם נקבל את עמדת המדינה שניתן להורות על חילוט הערבות, הרי שבכל מצב העניין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. אשר על כן, מנקודת מבט זו, אני מחליט לקבל את הערר ולהורות על ביטול החילוט. אין בכך הבעת עמדה שנפלה טעות משפטית בעצם ההחלטה על חילוט הערבות, אלא החלטתי זו נשענת על המאמצים הרבים בהם נקטה העוררת כדי למלא אחר תפקידה כערבה, ועל מצבה הכלכלי הקשה, כפי שעולה מן החומר.

הערה אחת שראויה לציון: חשוב שבית המשפט אשר קובע שמאן דהו ישמש ערב צד ג' לשחרור הנאשם ממעצר, יבהיר לערב את משמעות חתימתו על הערבות. זאת בכפוף לטיב הערבות שנקבעה על ידי בית המשפט. בכך ייפתרו הקשיים שעלו בתיק זה לכל הדעות. ברי כי נכון שהערב יבין על מה הוא חותם, ואת האחריות שהוא מקבל על עצמו. לרוב, כדי למלא אחר דרישה זו – די במתן הסבר קצר שיבוא לידי ביטוי בפרוטוקול. אינני קובע כי בית המשפט המחוזי, אשר הטיל את הערבות, לא פעל בצורה כזו. אלא ההנחה היא שלא תמיד הדבר נעשה. רצוני למנוע מצב שבו תעלה אפשרות של אי הבנות בחתימת צד ג' על ערבות בהקשר של מעצר. ושוב יודגש כי לא עניין זה היווה את הבסיס להחלטתי, אלא, כאמור, הנסיבות המיוחדות של המקרה, מבחינת התנהגות העוררת – האם – כלפי בנה, ומצבה הכלכלי הקשה.

3.

הערר מתקבל. אני מורה על ביטול הערבות.