בש"פ 1773/13 מדינת ישראל נ. אמיר אלולידי

א.

ערר המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי באר-שבע (השופט אבו טהה) במ"ת 10228-03-13 מיום 6.3.13, שבמסגרתה נדחתה בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, והוא שוחרר בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא בפיקוח מתמיד; הפקדה בסך 10,000 ₪ והתחייבות עצמית בגובה 10,000 ₪; ערבות צד ג' של כל אחד מן המפקחים בגובה 20,000 ₪. עניינה של הפרשה עבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

כתב האישום

ב.

ביום 6.3.13 הוגש כנגד המשיב לבית המשפט המחוזי באר-שבע כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. על פי כתב האישום, ביום 28.11.12 בסמוך לשעה 2100, ישב

המתלונן ברכבו, עת המתין להגעת אשתו מהעבודה, כאשר ניגש אליו המשיב וביקש סיגריה. המתלונן התעלם מבקשת המשיב, ובתגובה נטל המשיב – כנטען – חפץ חד, פתח את דלת הרכב, ותקף את המתלונן באמצעות החפץ בכתפו, בצווארו ובסנטרו. המתלונן בעט במשיב עד להדיפתו ומניעת המשך תקיפתו. המתלונן זעק לעזרה והמשיב נמלט מהמקום. הוא נלכד רק כחלוף כשלושה חודשים.

החלטת בית משפט המחוזי

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. נטען, כי ישנן ראיות לכאורה למיוחס לו; כי הוא מסוכן לציבור; כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו שלא באמצעות מעצרו; וכי קיים יסוד סביר לחשש שאם ישוחרר ינסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מהדין. מנגד טענה המדינה כי אין מקום לחלופה.

ד.

בדיון ביום 6.3.13 לא חלק המשיב על קיומן של ראיות לכאורה כנגדו, וטען לחלופת מעצר. המדינה התנגדה. בהחלטה מיום 6.3.13 קבע בית המשפט, כי יש בחלופה שהוצגה בפניו כדי להשיג את תכלית המעצר, וזאת מאחר שמדובר בחלופה המרחיקה את המשיב מסביבתו הטבעית, הכוללת ערבות ופיקוח של שלושה ערבים נורמטיביים המבינים את אחריותם. אשר נבדקו על-ידי בית המשפט. בית המשפט ציין, כי אמנם אין מחלוקת על חומרתו של האירוע, המעיד על מסוכנות מצד המשיב לשלום הציבור ובטחונו. ברם, עברו של המשיב נקי מכל רבב, ונראה כי מדובר באירוע חריג שקשה להסבירו נוכח ארחות חייו הנורמטיביים, ויכול שקשור הוא בהיות המשיב בגילופין. על כן, ציין בית המשפט, כי יש בחלופה כדי להרחיק את המשיב מצריכת אלכוהול, זאת כיון שהמוסלמים אינם צורכים אלכוהול, האסור על פי דתם, ואלכוהול אינו נמכר ביישוב מגוריהם של המפקחים, תל-שבע. בית המשפט ציין כי ישנן דעות שונות באשר להזמנת תסקיר, אך לאחר שהשתכנע בעצמו באמינות המפקחים ובמכלול הנסיבות, ראה לנכון לקבוע את המעצר בתנאים הנזכרים. מכאן הערר.

הערר

ה.

נטען מטעם המדינה, כי נוכח חומרת המעשה המיוחס למשיב ומסוכנותו, שגה בית המשפט משהורה על שחרורו לחלופת מעצר, בלא שלכל הפחות תיבחן התאמתה של חלופת מעצר על-ידי שירות המבחן. צוין כי, המניע להתפרצותו של המשיב אינו ידוע, ויתכן כי יסודו בהיותו בגילופין, אך דווקא בשל כך יש לבחון מה גרם לבחור צעיר ללא רקע פלילי לנקוט באלימות שלוחת רסן כלפי אדם חף מפשע. כן יש להתחשב בעובדה שהמשיב נמלט מזירת האירוע ואותר ונעצר בזכות חקירה משטרתית בלבד. נתבקש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ולמצער, להזמין תסקיר משירות המבחן לבחינת התאמתו של המשיב לחלופת מעצר ראויה. בדיון טען בא כוח המדינה, כי מאחר שהמשיב היה בגילופין לטענתו בשעת מעשה, אין לקבל בהכרח כי לא תהיה לו גישה לאלכוהול, מה גם שהמדובר בעבירה שככלל יש לגביה מעצר. למצער היה מקום לתסקיר.

ו.

מנגד טען הסניגור המלומד, כי ההתנהגות בה מדובר היתה חריגה אצל המשיב, שהוא רועה צאן שאינו יודע קרוא וכתוב; המפקחים נורמטיביים ויוכלו להציב גבולות למשיב.

ז.

בלא נטיעת מסמרות בקשתי לברר היש בתל שבע אפשרות לאיזוק אלקטרוני. בהודעת הפרקליטות מיום 10.3.13 נמסר כי הדבר אפשרי. אציין כי נודע שבימים אלה קיימת בעיה מעשית כללית באשר לאיזוק אלקטרוני בכלל, בשל עומס.

הכרעה

ח.

לא בלי התלבטות סבורני כי במקרה זה יש לקבל את הערר ולהזמין תסקיר, עם שאיני שולל אפשרות לשחרור לחלופה, שמצוות המחוקק לבדקה. אכן, בית המשפט קמא בחן את המפקחים וזו זכותו, והכריע לפי התרשמותו. אולם דומני שמה שחסר במקרה זה הוא, בכל הכבוד, תמונת עולמו של המשיב עצמו. אכן, המשיב הוא אדם צעיר בעל עבר נקי; אך מה גורם לו לאדם כזה להתנפל לפתע על זולתו על לא עוול? האם האלכוהול בלבד? ועובדת הימלטותו אף היא אומרת דרשני, והדעת נותנת כי ידע לאורך חודשים שהוא מבוקש לחקירה. אמנם, איני שותף כלל לניסוח הגורף, המדיף ניחוח סטנדרטי, של בקשת המעצר עד תום ההליכים "בנסיבות דנן אין כל חלופה שיש בה להבטיח את מטרות המעצר" (הבקשה מיום 3.3.13 – לתשומת לב הפרקליטות); אך עדיין ראוי שתהא תמונה מלאה בפני בית המשפט, נוכח הנסיבות. אכן, להתרשמותו של בית המשפט לעולם נודע משקל מרובה (בש"פ 3839/09 מדינת ישראל נ' בחירי (2004)), ומכבד אני את דעתו. ואולם, נראה לי כי בשל המחסור בחלקים בתמונת המשיב סבורני בנסיבות המקרה דנא כי יש מקום לתסקיר, כשם שלא אחת סברתי בכיוון ההפוך, לגבי עררים על החלטות מעצר עד תום ההליכים, כי ראוי היה שטרם קבלתן יידרש בית המשפט לתסקיר.

ט.

התסקיר יוגש עד יום 24.3.13 ויובא בפני בית המשפט המחוזי לשם החלטה. איני נוטע מסמרות באשר לעצם ההחלטה, אך ככל שיוחלט על שחרור ראוי לטעמי שיכלול גם איזוק אלקטרוני. מקדים אני תודה לשירות המבחן, בידיעת העומס טרם החג. עד להחלטה יישאר המשיב במעצר.

י.

הערר מתקבל איפוא לפי האמור.