בש"פ 1773/14 אברהם דהן נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 20.1.2014, בו נגזרו על המבקש 30 חודשי מאסר בפועל ועונש מאסר מותנה.

הצדק עם המשיבה, המתנגדת לבקשה, כי מן הבקשה עולה למעשה כי המבקש החליט להגיש ערעור על חומרת העונש רק לאחר שנודע לו כי המשיבה הגישה ערעור על קולת העונש. כן לא ברור מדוע מבקש הוא לייחס למשיבה חוסר תום לב בהקשר זה, שכן גם לטענתו המשיבה המציאה לבא-כוחו באמצעות הפקסימיליה את הודעת הערעור ביום בו הוגשה היא לבית המשפט (הוא המועד האחרון להגשת ההליך, 6.3.2014), כך שלא נפל כל פגם בהתנהלותה.

חרף זאת מצאתי להיעתר לבקשה, ולו לפנים משורת הדין, וזאת בשים לב לעובדה שהמערער פנה לטענתו לבית המשפט להגשת ההליך ביום 7.3.2014, דהיינו יום אחד לאחר חלוף המועד להגשתו, והבקשה שבפניי הוגשה יומיים לאחר מכן. מכאן כי האיחור בהגשת ההליך קל הוא. כמו כן יש ליתן משקל לכך שמדובר בערעור בזכות וכן לעובדה שהמשיבה הגישה ערעור מטעמה על פסק-הדין, כך שממילא אין מדובר בפסק דין חלוט.

אשר על כן המועד להגשת הערעור מוארך עד ליום ההגשה בפועל, והמזכירות תפתח אפוא תיק מתאים בו תתויקנה הודעת הערעור והחלטתי זו.