בש"פ 1778/10 יוסף שאהין נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת מ' ברנט), בה דחה ערר על החלטת בית משפט השלום באילת (כב' השופט י' עדן) לפיה יישאר העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

העורר עומד לדין בבית משפט השלום באילת בעבירות של סחר בסמים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית והחזקת חצרים לצורך עישון או הכנת סמים. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 25.1.2010 בסמוך לשעה 21:00 הגיע לביתו של העורר באילת אדם בשם סאלם מוחמד (להלן: סאלם ) לאחר שהשניים תיאמו זאת ביניהם בשיחה בטלפון הנייד. העורר ירד לחדר המדרגות ולאחר דין ודברים העביר סאלם לעורר סך של 100 ₪ ובתמורה מסר העורר לסאלם סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 5.4507 גרם

נטו. בהמשך לכך נמצא העורר מחזיק, מעל המקרר ובמכנסיים שהיו אותה עת בדירה, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 122.9 גרם נטו שלא לשימושו העצמי.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, ובהחלטה מפורטת מיום 8.2.2010 קיבל בית משפט השלום באילת (כב' השופט י' עדן) את הבקשה בקובעו כי חומר הראיות שנאסף בעניינו של העורר מבסס את ההאשמות המיוחסות לו ברף הלכאורי הנדרש. בהקשר זה ציין בית המשפט כי בעקבות מידע מודיעיני נערך מעקב על ביתו של העורר במסגרתו נצפה אדם היורד ממונית, נכנס לכניסה הראשונה בבניין, יורד כעבור מספר דקות נכנס למונית ונוסע, ובחלוף מספר דקות מגיעה מונית נוספת ממנה ירד סאלם, נכנס לאותה כניסה וחוזר משם לאחר זמן קצר; כי סאלם נתפס עם הסם כמתואר בכתב האישום סמוך לאחר שיצא מהבניין בו מתגורר העורר, לאחר שניסה להשליך אותו; כי לאחר תפיסתו סיפר סאלם לשוטרים שרכש את הסם שנתפס אצלו מ" יוסף המתגורר בבנין 680 כניסה ראשונה קומה ראשונה" (ואין חולק כי מדובר בבנין בו מצויה דירת העורר) ובהודעתו במשטרה הוסיף וסיפר כי קנה סם מסוג חשיש בסך של 100 ₪ מאדם בשם יוסף וכי הוא התקשר אליו קודם לכן; כי בחיפוש שנערך בבית של העורר לאחר האירוע ובהסכמתו נמצאה כמות נוספת של סם כמפורט בכתב האישום, שני מכשירי פלאפון, כסף מזומן בסך של 38,460 ₪ ועוד כמה מאות דולרים ויורו; כי העורר מסר במהלך החיפוש שהסם שנמצא בדירתו מעל המקרר הוא שלו ושהוא נוהג לעשן סמים (אם כי בהמשך הסביר שהתכוון לכך שהסמים הם שלו רק מפני שהם נמצאו בדירתו, ובנוגע לסם שנמצא במכנסיים מסר שהוא אינו יודע למי הסם שייך וייתכן שהוא של אחד הדיירים המתגוררים אצלו בדירה); וכי מפלט שיחות שהוגש עולה כי בשעה 20:53 בערב האירוע נערכה שיחה ממכשיר הטלפון הנייד של סאלם לאחד המכשירים הניידים שנתפסו בדירתו של העורר וסאלם מצידו אישר בהודעתו שאכן התקיימה שיחה כאמור בה תואמה מול העורר עסקת הסם. בית משפט השלום דחה את טענות העורר לפיהן חומר הראיות רצוף סתירות וקשיים המלמדים על כך שהוא לא ביצע את המעשים המיוחסים לו וכי נפל קרבן לנסיון הפללה בקובעו כי אין בהן ממש וכי התשתית הראייתית הלכאורית שהצטברה נגדו מבוססת די צורכה. בפרט דחה בית המשפט את הטענה כי אי עריכת בדיקת טביעת אצבעות לסם שנתפס בדירה מהווה מחדל חקירתי, שכן בממצאים של בדיקה כזו אין כדי לשלול את יסוד החזקת הסם המיוחסת לעורר היכולה להילמד מעצם מציאת הסם בדירה. עוד דחה בית המשפט את טענותיו של העורר כי אי עריכת עימות בינו ובין סאלם מהווה אף היא מחדל חקירה; כי אין וודאות שמספר הטלפון אליו חייג סאלם קודם לעסקת הסם הוא אכן מספר הטלפון שלו וכי הוא זה שתיאם את העסקה; ולבסוף דחה בית המשפט את הטענה כי בעת שסאלם הגיע לדירת העורר היה מצוי בה אדם בשם יוסף אהרון, שמוצאו סודני, וכי ייתכן שהוא ביצע את העסקה מול סאלם, בקובעו כי טענה זו נסתרת נוכח הודעתו של סאלם בה מסר מפורשת כי לא ראה במקום אדם סודני.

אשר לעילת המעצר קבע בית המשפט כי קיימת בעניינו של העורר חזקת מסוכנות סטטוטורית שלא הופרכה והדגיש כי עבירת הסחר היא מהחמורות שבעבירות הסמים וכי ניתן יהיה להסתפק בחלופת מעצר בעניינו של מי שמואשם בסחר בסמים רק בנסיבות חריגות נוכח האפשרות כי הנאשם עלול להמשיך לסחור בסמים גם בתנאי מעצר בית. בית המשפט הוסיף וקבע כי בעניינו של העורר לא מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר ובהקשר זה עמד על עברו הפלילי המכביד של העורר הכולל 14 הרשעות קודמות (שש עבירות של סחר בסמים מסוכנים והיתר בגין החזקת סם לצריכה עצמית ושלא לצריכה עצמית, עבירות רכוש, עבירות אלימות ועבירה של החזקת נשק שלא כדין). נוכח כל אלו הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

3.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ובהחלטתו מיום 1.3.2010 דחה בית המשפט (כב' השופטת מ' ברנט) את הערר בציינו כי קביעותיו של בית משפט השלום מקובלות עליו הן לעניין התשתית הראייתית, הן לעניין עילת המעצר והן באשר לחוסר האפשרות להפיג את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר נוכח עברו הפלילי וטיב העבירות המיוחסות לו. בפרט ציין בית משפט קמא כי הנוכחות האפשרית של גורמים נוספים בדירתו של העורר אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הראיות שנאספו נגדו ביחס לביצוע עסקת הסם וכן ביחס להחזקת הסם הנוסף שנתפס בדירתו.

4.

על החלטה אחרונה זו נסוב הערר שבכאן, בו מבקש העורר להורות על שחרורו למעצר בית תוך הפקדת ערבויות. לטענת העורר שגה בית משפט קמא בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירות המיוחסות לו. אשר לעסקת הסם טוען העורר כי בזמן הרלוונטי לביצוע העסקה שהו בביתו אנשים נוספים ולא ניתן לדעת מי מכר לסאלם את הסם. העורר מוסיף ומציין כי בית משפט קמא קבע אמנם שטענתו בדבר נוכחותם של אנשים נוספים בדירתו בשעת ביצוע העסקה נסתרת על-ידי העובדה שלאחר האירוע מצאו השוטרים בדירה את העורר בלבד אלא שלשיטתו קביעה זו משוללת יסוד נוכח העובדה שהעסקה בוצעה כ שעה וחצי לפני שהשוטרים הגיעו לדירה. העורר מוסיף וטוען כי לא ניתן הסבר לעיכוב בעריכת החיפוש בביתו וכי נוכח עיכוב זה לא ניתן לדעת מי עוד היה בדירה בעת האירוע המפורט בכתב האישום. עוד טוען העורר כי בית משפט קמא התעלם מכך שסאלם טען כי המוכר גבוה ממנו, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם גובהו של העורר; כי לא נבדקה טענת האליבי שמסר העורר בהודעותיו במשטרה לפיה בזמן הרלוונטי לביצוע עסקת הסם הוא יצא למכולת "דקל" הנמצאת בסמוך לדירה; וכי יש מקום ליתן משקל לכך שלא נערך עימות בינו לבין סאלם. בכל הנוגע לסם שנמצא בביתו טוען העורר כי בית משפט קמא לא נתן משקל לעובדה שאדם אחר שנחקר במשטרה הודה שהסם שנתפס בדירת העורר הוא שלו ואף ידע לומר בדיוק היכן הניח את הסם. עוד מלין העורר על כך שבית משפט קמא לא נתן משקל לעובדה שלא נערכה בדיקת טביעות אצבע לסם שנמצא בדירתו, ולבסוף הוא טוען כי מן הראוי היה לבחון אפשרות לשחררו לחלופת מעצר שכן המעשים המיוחסים לו, בשים לב לכמות וסוג הסם, מצויים ברף התחתון של עבירות הסחר בסמים.

5.

בחנתי את הטענות שהעלה העורר בערר הנוסף שבחר להגיש ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטותיהן של הערכאות קמא אשר סברו, ובצדק, כי קיימת במקרה דנן תשתית ראייתית מספקת המקימה סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. כזכור מסר סאלם רוכש הסם בעדותו כתובת ושם פרטי של מי שממנו רכש את הסם וכן סיפר על שיחת טלפון שקיים עימו סמוך לפני ביצוע העסקה. הכתובת היא כתובתו של העורר והשם הפרטי הוא שמו של העורר ובאשר לשיחת הטלפון, התברר כי שיחה כזו התקיימה בין אחד משני הטלפונים הניידים שנתפסו בדירת העורר ובין הפלאפון של סאלם. כמו כן, נתפסו בדירת העורר סכומי כסף ניכרים אשר רק לגבי חלק מהם ניתן על-ידו הסבר לכאורה וכן נתפס בדירתו סם נוסף אשר תחילה הודה העורר כי הוא שייך לו ורק אחר כך שינה את טעמו בעניין זה. אכן, אין לשלול על הסף את הטענות שהעלה העורר בדבר פעולות חקירה נוספות שניתן היה לבצע אך לא מצאתי כי יש בכך כדי לשנות מן המסקנה ולפיה לצורך שלב המעצר עד תום ההליכים די בראיות שהוצגו על מנת לבסס כאמור סיכוי סביר להרשעתו של העורר בעבירות שיוחסו לו.

אשר לעילת המעצר בעבירות של סחר בסמים והחזקת סמים שלא לשימוש עצמי אין צורך להכביר מילים ונוכח עברו הפלילי המכביד מאוד של העורר, בין היתר מעבירות מאותו סוג, אין מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו.

אשר על כן הערר נדחה.