בש"פ 178/13 שמעון הלאל נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (עמ"ת 41985-12-12, כב' השופט צ' קאפח ), אשר קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום (מ"ת 29691-09-12, כב' השופטת מ' בן ארי ), והורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו בת"פ 29688-09-12.

על פי כתב האישום שהוגש נגד המבקש, ביולי 2012 הוא התפרץ לדירת מגורים בתל אביב וגנב משם שתי טבעות – טבעת אירוסין וטבעת יהלום. הוא הואשם בעבירות של גניבה והתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע עבירה.

בד בבד עם כתב האישום הוגשה לבית משפט השלום בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. הבקשה נדחתה והמבקש שוחרר בתנאים לקהילה טיפולית. צוין כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר. באשר לחלופה, בית המשפט ציין כי המבקש מואשם בעבירת רכוש בלבד, וכי העובדה ששהה תקופה ארוכה מאחורי סורג ובריח (בגין הרשעות קודמות) מפחיתה ממידת המסוכנות שלו. כן הוזכר ששירות המבחן המליץ לאפשר למשיב להשתלב בקהילה הטיפולית "אילנות", בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוח שירות המבחן.

ערר שהוגש על ידי המדינה לבית המשפט המחוזי - התקבל. צוין כי המבקש צבר לחובתו הרשעות בכ-40 תיקים ובכלל זה עבירות רכוש, סמים ואלימות. המבקש ביצע את העבירה המיוחסת לו בתיק הנוכחי על אף שלחובתו מאסר על תנאי. לפיכך, מוטב כי השיקום והגמילה של המבקש ייערכו במסגרת השב"ס.

2.

במסגרת הבקשה שלפניי הודגש בעיקר כי יש לתת משקל של ממש לעמדת הגורמים המקצועיים, דהיינו: שירות המבחן וועדת הקבלה, אשר המליצו לקבל את המבקש לקהילה הטיפולית "אילנות". כמו כן הוזכר כי בעבר צלח המבקש טיפול שיקומי, והיה נקי מסמים במשך שנתיים.

3.

קיימות ראיות לכאורה שהמבקש ביצע את המיוחס לו. נכון הוא שמדובר בעבירת רכוש, אשר איננה משקפת בהכרח מסוכנות גבוהה. אלא שהעבירה הנוכחית מצטרפת לשובל ארוך של הרשעות בכ-40 תיקים. מן החומר עולה כי באחד התיקים הורשע המבקש בהפרת הוראה חוקית, כאשר הפר את תנאי מעצר הבית שבו היה נתון והתפרץ לדירת מגורים באישון לילה. אף העבירה הנוכחית, שהוכחה לכאורה, בוצעה בעוד שתלוי ועומד כנגד המבקש מאסר על תנאי. יש לזכור כי חלופת המעצר תינתן מקום בו היא צפויה לאיין את המסוכנות של המשיב.

מהחומר עולה אמנם כי שירות המבחן המליץ על חלופת המעצר בקהילת "אילנות". ברם גם בתסקיר הובעה ספקנות ביחס למידת המוטיבציה של המבקש. ושוב יוזכר עברו הפלילי העשיר של המבקש, אשר חזר לסורו חרף היותו מוכר לקצין שירות המבחן תקופה של 11 שנים. לכך יש להוסיף כי בדרך כלל נכון יותר לבחון את שליחתו של נאשם לקהילה טיפולית במסגרת ההליך העיקרי. מתווה זה מאפשר לבית המשפט לשקול את העניין ברוחב היריעה.

4.

על יסוד האמור, נראה כי לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי. אי לכך, אין מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית.