בש"פ 1782/12 רוני זיטון נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.2.2012 בעמ"ת 36195-02-12 (כב' השופט צ' קאפח ), בגדרה נדחה ערר המבקשים על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 16.2.2012 במ"ת 14986-01-12 (כב' השופט ש' בקר ), אשר הורה על מעצר המבקשים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

2.

ברקע לבקשה כתב אישום שהוגש נגד המבקשים ונאשם נוסף – גולן טרי (להלן: " גולן ") – המייחס לשלושה עבירות של גניבה, התפרצות למקום מגורים, החזקת מכשירי פריצה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על פי המתואר, בערבה של השנה האזרחית החדשה, ביום 31.12.2011, התפרצו השלושה לדירת מגורים בתל אביב וגנבו משם כלי כסף. משהגיעה המשטרה למקום, נמלטה החבורה, ובמהלך מנוסתם השליכו הנאשמים כלי פריצה שונים.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של גולן והמבקשים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם. ביום 16.1.2012 קבע בית משפט השלום כי קיים כרסום בראיות, ועל כן הורה על הזמנת תסקיר מבחן בעניינם של גולן והמבקשים. ביום 7.2.2012 הורה בית משפט השלום על שחרורו של גולן, תוך דחיית עניינם של המבקשים עד לקבלת תסקיר משלים. המדינה עררה על שחרורו של גולן, וערר זה התקבל ביום 9.2.2012 (כב' השופט צ' גורפינקל ), תוך קביעה כי אין כל כרסום ראייתי, ויש להורות על מעצרו של גולן עד לתום ההליכים המשפטיים. כפוף להחלטה זו של בית המשפט המחוזי, קבע בית משפט השלום ביום 16.2.2012 כי אף המבקשים ייעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים. המבקשים עררו על ההחלטה האמורה. ביום 23.2.2012 דחה בית המשפט המחוזי את הערר (כב' השופט צ' קאפח ), תוך ציון עברם הפלילי המכביד של המבקשים. בשולי הדברים יוער כי בקשת רשות לערור שהגיש גולן, נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 26.2.2012 (בש"פ 1491/12, השופטת א' חיות ).

3.

עיקר טענתם של המבקשים בהליך דנא הוא הצורך באבחנה בין עניינם לבין עניינו של גולן. לגישתם, שגה בית המשפט המחוזי משכרך את השלישיה כמקשה אחת. נטען כי במהלך המנוסה מהמקום היה זה גולן שנהג ברכב, בעוד המבקשים רק נסעו בו. הוסף כי עברו הפלילי של גולן חמור יותר משל המבקשים, וגם בשל כך יש מקום לביצוע אבחנה.

4.

דין הבקשה להידחות. עיון בהחלטות השונות שניתנו בעניינם של המבקשים, לרבות החלטתו של כב' השופט גורפינקל בענייננו של גולן, מגלה כי מתקיימים התנאים להארכת מעצר עד תום ההליכים – עילת מעצר וראיות לכאורה. נקבע בהליכים הקודמים כי הראיות שבתיק, על אף היותן ראיות נסיבתיות, קושרות את המבקשים, כמו גם את גולן, לאירוע הפריצה באופן שיש בו כדי להוכיח את אשמתם, ולו לכאורה. עילת המעצר נלמדת ממסוכנותם של המשיבים כפי שזו עולה מסעיפי האישום ועברם הפלילי. למבקש 1 הרשעות שונות בין השנים 2001-2010, בגין עבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה, החזקת כלי פריצה, כניסה למגורים, פריצה לרכב, גניבה מרכב, איומים ושיבוש מהלכי משפט. אף מבקש 2 אינו בגדר פנים חדשות לבית המשפט. בחודש מרץ 2011 שוחרר האחרון ממאסר בגין התפרצות לדירות מגורים ולמועדון ספורט. גזר הדין בתיק זה הוטל עליו בעודו מרצה עונש מאסר בגין עבירה נוספת. היטיב לתאר בית המשפט המחוזי בקבעו ביחס למבקשים "שמשלח ידם בשליחת יד ברכוש הזולת".

בא כוחם של המבקשים ביקש לשחרר את מרשיו לחלופת מעצר על בסיס טענת האפליה. לפי גישה זו, לא ייתכן שדינם של המבקשים ושל גולן יהא זהה. לגולן 9 הרשעות קודמות ו-3 מאסרים מותנים, בעוד לחובת המבקש 1 אין כל מאסר מותנה, וחלפו למעלה מחמש שנים מאז הרשעתו האחרונה. אף עברו של המבקש 2 אינו מכביד על פי הנטען, כשבציקלונו שתי הרשעות קודמות בלבד בשנים 2007 ו-2009. יש לדחות טענה זו משני טעמים. ראשית , על הטוען את טענת האפליה ה"קלאסית", להראות כי הקלו בדינו של נאשם אחר, בעת שמעשיו של האחרון היו למצער שווים למעשיו של הטוען. ואולם, בבואו לדון במעצר נאשמים עד תום ההליכים, קובע בית המשפט רף, אשר כל העובר אותו "נתפס ברשת". אל לנאשם שעבר את הרף האמור לטעון כי נאשם אחר "הצטיין יותר בקפיצתו", ומשכך רק עליו לשאת בתוצאה החמורה יותר. רוצה לומר, אף אם בדיקת הראיות ועילת המעצר מובילה למסקנה שאין להורות על שחרור נאשם אחד, אין ללמוד מכך, בהכרח, כי יש להורות על שחרור נאשם אחר רק מפני שעצמת העילה או העבר הפלילי פחותים. יתרה מכך, בענייננו שיחרר בית משפט השלום רק את גולן בהחלטתו הראשונה, אם כי לנוכח עמדת בית המשפט המחוזי ביחס לראיות, תוצאת השחרור התהפכה. שנית , הטענה לפיה "מיעטו" המבקשים בביצוע עבירות בתקופה האחרונה, קשורה קשר הדוק להיותם של השניים במאסר. מבקש 1 שוחרר ממאסר לאחרונה בשנת 2008, ומבקש 2 שוחרר בשנת 2011.

5.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.