בש"פ 1787/09 מיכאל מזרחי נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' ענבר) מיום 23.2.2009 בה דחה בקשה חוזרת של העורר לצאת מן הארץ.

1.

ביום 11.3.2008 גזר בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' ענבר) על העורר עונש מאסר של 18 חודשים לריצוי בפועל וכן מאסר על תנאי, לאחר שהורשע בעבירות של הגרלות והימורים, החזקה וניהול של מקום למשחקים אסורים, שימוש במרמה ובתחבולה בכוונה להתחמק מתשלום מס, הלבנת הון ועוד. לבקשת העורר ולאחר שנגזר דינו, הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד מתן פסק דין בבית משפט זה בערעור, ככל שיוגש, בהתנותו זאת, בין היתר, בעיכוב יציאתו של העורר מן הארץ ובהפקדת דרכונו. כחודש לאחר מכן הורשע העורר, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' קפלן-הגלר) בארבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וביום 15.9.2008 נגזרו עליו בגין עבירות אלה, בין היתר, 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו ובמצטבר לעונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 967/05, כמפורט לעיל. עם מתן גזר הדין עתר העורר לעכב גם את ביצועו של עונש המאסר האמור עד להכרעה בערעור שבכוונתו להגיש על חומרת העונש ובית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נעתר לבקשה והורה אף הוא על עיכוב ביצוע עונש המאסר בהתנותו את עיכוב הביצוע, בין היתר, בעיכוב יציאתו של העורר מן הארץ.

שני הערעורים שהגיש העורר, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 967/05 ועל גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"פ 40178/07, תלויים ועומדים בפני בית משפט זה והדיון בהם קבוע עתה ליום 26.3.2009.

2.

מיד לאחר מתן גזר הדין בת"פ 967/05 פנה העורר לבית המשפט המחוזי בירושלים וביקש לבטל את עיכוב יציאתו מן הארץ שנקבע כתנאי לעיכוב ביצוע גזר הדין. בקשתו זו, שנוסחה בלשון כללית וגורפת, נדחתה על ידי בית משפט קמא וערר שהוגש על אותה החלטה נדחה על ידי בית משפט זה (בש"פ 2486/08, כב' השופטת מ' נאור), אשר קבע בהחלטתו מיום 20.3.2008 כי "אם תוגש בקשה קונקרטית לעניין נסיעה קונקרטית ותוצענה ערבויות קונקרטיות, [...] תישקל בקשה כזו, לאחר שמיעת טענות הצדדים, לגופה". סמוך לאחר מכן אכן הגיש העורר בקשה קונקרטית לצאת מן הארץ לצורך קידום עסקיו בבולגריה ובהחלטתו מיום 26.3.2008 נעתר בית משפט זה לבקשה (בש"פ 2703/08, כב' השופט י' דנציגר), בכפוף להפקדת ערובות כספיות וערבויות שונות ובהתנותו את ההיתר בכך שהעורר ישוב ארצה ביום 6.4.2008 לכל המאוחר. מאז אותה החלטה וכפי העולה מהמסמכים שהוצגו במהלך הדיון בפניי יצא העורר את הארץ פעמים רבות (ראו למשל החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, כב' השופט ג' נויטל מיום 18.9.2008). לאחרונה שב ועתר העורר לאפשר את יציאתו מן הארץ לבולגריה. את בקשתו הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים והפעם נימק את הבקשה בכך שעליו להשיג תצהירים ומסמכים שונים להם הוא זקוק לצורך הליך אזרחי המתנהל נגדו בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בקשר עם נכס מקרקעין המצוי בבולגריה (ת"א 23243/08, כב' השופט צ' כספי). זו הפעם התנגדה המשיבה לבקשה, בציינה כי בשל יציאתו הקודמת של העורר לחו"ל נדחה מועד שמיעת הערעורים בבית משפט זה שהיה קבוע ליום 5.2.2009. המשיבה הוסיפה וציינה בהתנגדותה כי העורר טען כי התעכב בחו"ל בשל בעיה רפואית אך זו לא אומתה באופן כלשהו. נוכח עמדת המשיבה ומן הטעמים שפירטה דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את הבקשה. הבהרה ובקשה דחופה נוספת שהגיש העורר לבית המשפט המחוזי אליה צירף אישור רפואי מבית החולים בבולגריה וכן החלטה של כבוד השופט צ' כספי בהליך האזרחי בעניין גילוי המסמכים, נדחתה אף היא ובית המשפט ציין בהחלטתו הנוספת כי "גם בבקשה זו אין פירוט של המסמכים, אין הסבר מדוע הם נמצאים בבולגריה דווקא ומדוע לא הצליח המבקש לקבלם בכל יציאותיו הקודמות. לפיכך לא ראיתי לשנות את החלטתי הקודמת".

3.

מכאן הערר שהוגש לבית משפט זה בו עותר העורר להורות על ביטול עיכוב יציאתו מן הארץ בהדגישו כי מאז נגזרו עליו עונשי המאסר שביצועם עוכב יצא את הארץ וחזר מספר פעמים וכי עליו להשיג מסמכים לצורך ההליך האזרחי אותם לא הצליח להשיג עד כה. העורר מוסיף ומדגיש כי הפקיד סך של 100,000 ש"ח במזומן וכן ערבות של שני עובדי מדינה על סך 500,000 ש"ח ועל כן שגה בית המשפט המחוזי משלא אפשר לו לצאת את הארץ פעם נוספת לתקופה קצובה.

המשיבה מצידה מתמידה בהתנגדותה לאפשר את יציאתו של העורר מן הארץ, והיא נסמכת בהקשר זה על נימוקיו של בית משפט קמא ועל כך שהדיון הנדחה בערעורים קבוע ליום 26.3.2009 ויש להבטיח כי הפעם יתקיים במועדו. עוד טוענת המשיבה כי מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של העורר עולה כי הוא מתפרנס מליווי קבוצות מהמרים לחו"ל וכי נראה שזוהי לאמיתו של דבר מטרת יציאותיו התכופות לחו"ל.

4.

הזכות לחופש תנועה ולחירות אינה עומדת לנאשם שהורשע בדין ונגזר לו עונש מאסר לריצוי בפועל, אף אם ביצועו של עונש המאסר עוכב עד להכרעה בהליך הערעור. במקרה דנן נעתרו בית משפט זה וכן בתי המשפט המחוזיים בתל אביב-יפו ובירושלים לבקשות חוזרות של העורר לצאת את הארץ ובדרך כלל הצדיק העורר את האמון שניתן בו ושב ארצה בתוך התקופה שנקצבה לו. יחד עם זאת בפעם האחרונה שהותר לו לצאת לחו"ל לא שב העורר ארצה במועד וכתוצאה מכך נאלץ בית משפט זה לדחות את הדיון שהיה קבוע ליום 5.2.2009 לשמיעת שני הערעורים שהגיש. הדיון הנדחה לשמיעת הערעורים קבוע עתה ליום 26.3.2009 ומשלא נחה דעתו של בית המשפט המחוזי כי הייתה הצדקה לאי שובו של העורר במועד ארצה, בצדק סירב לאשר לעורר לצאת עתה שוב את הארץ נוכח סמיכות הזמנים שבין מועד היציאה המבוקש ובין המועד הנדחה שנקבע לשמיעת הערעורים. הצורך להשגת מסמכים נוספים בבולגריה לצורך ההליך האזרחי אף הוא אינו מצדיק את יציאתו של העורר לעת הזו ואף בעניין זה מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי נוכח יציאותיו התכופות לחו"ל בעבר ניתן היה לצפות כי העורר ישיג את כל הדרוש לו במהלכן.

אשר על כן הערר נדחה.