בש"פ 1790/14 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש עותר למתן ארכה להגשת ערעור על גזר-דין מיום 7.6.2012 אשר הוטל עליו לאחר שהודה בביצוע עבירות של אינוס ומעשה מגונה במסגרת הסדר טיעון. בגזר הדין אימץ בית המשפט את הסדר הטיעון וגזר על המבקש עונש מאסר בפועל של ארבע שנים וחודשיים, עונשי מאסר מותנים, קנס ופיצוי לנפגעת העבירה.

ביום 9.3.2014 הוגשה הבקשה שבפניי בה טוען המבקש כי לא ידע שנתונה לו זכות לערער על גזר-הדין (בציינו כי יש לו בעיות פסיכיאטריות וקשיי תקשורת), וכי עורך-דינו בבית המשפט המחוזי לא יידע אותו על דבר זכותו זו.

2.

בהודעה שהגיש בא-כוח המבקש בבית המשפט קמא, עורך הדין יעקב אוחנה, בהתאם להחלטתי, ציין כי בכל תיק בו הוא מייצג הוא מיידע את לקוחותיו על זכותם לערער על פסק הדין, וזאת גם עת מדובר בפסק-דין המאשר הסדר טיעון.

עוד ציין עורך הדין אוחנה כי בעניינו של המבקש נחתם הסדר טיעון "סגור", לאחר שניתן לו אישור גם מצד אמו ודודו של המבקש, ועוד הדגיש הוא כי גם בסיפה לגזר הדין מצוין כי נתונים למבקש 45 ימים להשיג עליו.

3.

לאחר ששקלת בדבר, החלטתי לדחות את הבקשה.

כעולה מן האמור, המבקש היה מיוצג בבית המשפט קמא וביום 7.6.2012 אומץ בגזר הדין הסדר טיעון לו הסכים לאחר שהודה בביצוע המעשים שיוחסו לו. טענתו של המבקש כי לא הודע לו כי נתונה לו זכות ערעור על גזר הדין הוכחשה בידי בא-כוחו, ובנוסף, וכפי שציין, מצוינת היא מפורשות בסיפה לפסק הדין.

בנסיבות אלו, דומני כי אין די בנטען על ידי המבקש כדי להצדיק את העובדה שלא נעשה על ידו דבר כשנה ושלושת רבעי שנה למן מועד מתן פסק הדין, ו"הבלבול" בו היה שרוי לטענתו אינו יכול בנסיבות אלו להוות "טעם המניח את הדעת" המצדיק הגשתו של הערעור תקופה כה ארוכה לאחר חלוף המועד להגשתו. עוד יצוין כי טענת המבקש לפיה "קיבל ייעוץ משפטי באיחור" לא פורטה ולא צוין מתי נודע לו כי נתונה לו זכות ערעור, ובנוסף על פני הדברים גם סיכויי ההליך - בו מעוניין המבקש להשיג על גזר דין בו אומץ הסדר טיעון לו הסכים בהיותו מיוצג - אינם מצדיקים את מתן הארכה המבוקשת.

נוכח משקלם המצטבר של השיקולים האמורים לעיל, והגם שנתתי דעתי לכך שהמבקש הגיש בקשה זו בעצמו וללא ייצוג, סבורני כי אין מקום לקבל את הבקשה, והיא נדחית אפוא.