בש"פ 1791/03 משה בר מוחא נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, ביחד עם אחרים עבירה של נסיון לרצח, החזקת נשק והובלתו, קשר לרצח והחזקת נשק שלא כדין.

על פי הנטען בכתב האישום, הגיעו העורר ואחרים בשעה 5:40 בבוקר לביתו של אדם שהתכוונו לרצחו כשברשותו שני מטעני חבלה מוכנים. במהלך הצמדת המטען לרכבו של הקרבן המיועד, ארעה תקלה והמטען התפוצץ והעורר נפצע קשה. כתוצאה מכך נקטע חלק מידו הימנית של העורר ועיניו נפגעו פגיעה חמורה. הוא היה מאושפז וטופל תחילה בהיותו בבית חולים ואחר כך בביתו.

לטענת המדינה, מלמדים המעשים המיוחסים לעורר על מסוכנותו הרבה ועל קיומה של עילת מעצר. כמו כן, יש לטענת המדינה חשש כי העורר יימלט מהארץ, וגם מטעם זה יש עילה למעצרו עקב הגשת כתב האישום נגדו. שותפיו של העורר לקשר ולתכנית הפלילית, שהיו במעצר לצרכי חקירה, נתונים עתה במעצר בהסכמה עד לבירור בקשת המעצר עד תום ההליכים, לאחר עיון סניגוריהם בחומר הראיות. העורר לא היה עד כה במעצר עקב מצבו הרפואי, אף כי היה נתון במעצר בית חלקי או מלא בתקופות שונות.

בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ארד) הורה על מעצרו של העורר בשלב זה עד לדיון מאוחר יותר, לאחר שסניגורו יעיין בחומר הראיות. בהחלטה ציינה השופטת של בית משפט קמא כי עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל בין היתר, עבירת שוד מזוין בגינה נידון לחמש שנות מאסר וכן הנסיבות הקשורות באישום הנוכחי, שימוש בחמרי חבלה בכוונה לרצוח אדם,די בהם לכאורה כדי להקים עילת מעצר. נוכח חזקת המסוכנות קבעה השופטת כי על העורר להיות נתון במעצר כבר בשלב זה וזאת עד לברור שאלת המעצר, לאחר שתינתן לסניגור הזדמנות לעיין בחומר החקירה.

נוכח המסמכים והפרטים שנמסרו לבית המשפט קמא ביחס למצב בריאותו של העורר הורה עוד בית המשפט כי מעצרו של העורר מותנה בכך שיימצא במסגרת השירות הרפואי של שירות בתי הסוהר, יילקח לכל הבדיקות אליהן יוזמן, ויינתן לו כל הטיפול הרפואי והסעודי הדרוש. לבקשת הסניגור עוכב הביצוע של החלטת המעצר, כדי לאפשר לו לערור לבית משפט זה.

בערר העלה בא-כוחו של העורר טענות שנטענו גם בפני בית משפט קמא, לפיהן אין נובע סיכון מהעורר במצב בריאותו הנוכחי, טענות הנוגעות להעדר ראיות לכאורה לעבירה של נסיון לרצח ולקיום האפשרות לחלופת מעצר תוך הצמדת שמירה על העורר.

לא מצאתי בטענות אלה הצדקה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. האישום המיוחס לעורר ועברו הפלילי אך מלמדים על מסוכנותו הרבה. בא-כוח המדינה הודיעני כי במחלקה הרפואית של שב"ס נעשו סידורים לקליטתו ולמתן התנאים הדרושים לו במצב בריאותו, הוא ישהה לשם כך בבית החולים של בית הסוהר, הגם שאין ידיעה ברורה שהוא אכן זקוק לתנאים הניתנים באשפוז שם, האפשרות להצמדת מערך של שוטרים שישגיח על העורר בביתו, כדי שלא תתממש סכנת ההמלטות,אינה מהווה חלופה מעשית ובת-ביצוע בנסיבות הענין.

אשר על כן, לא ראיתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. בשולי החלטה זו אוסיף כי בא-כוח העורר טוען כי הוא מבקש לקיים את הדיון לאחר עיון בחומר במועד שלפני ה-2.3.2003 הקבוע כיום. בא-כוח המדינה לא התנגד לכך וענין זה מסור להכרעתו של בית המשפט המחוזי, שיש להניח כי יעשה מאמץ להקדים את שמיעת הדיון במעצר, ככל שהדבר ניתן.

העורר ייעצר לאלתר לבית החולים שבבית הסוהר שם יוחזק בתקופת מעצרו, כאמור בהחלטת בית המשפט קמא.

הערר נדחה.