בש"פ 1796/05 גבריאל ביטון נ. מדינת ישראל

1.ערר כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח. כבוב) בו קיבל בית המשפט את ערר המדינה כנגד שחרורו של העורר ממעצר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט השלום ברחובות, המייחס לו עבירות של החזקת נשק שלא כדין, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים המשמשים להכנת סם. לפי כתב האישום, נתפס בגג ביתו של העורר אקדח מסוג גלוק 9 מ"מ הטעון במחסנית ובה 14 כדורי 9 מ"מ. כן נמצא בכיסו סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל 30.79 גרם. בעציץ בכניסה לבית, נמצא סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 48.16 גרם ו-10 טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA . מתחת לספה בסלון ביתו, נמצא סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 0.78 גרם. במטבח הבית החזיק העורר משקל אלקטרוני. המדינה בקשה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

3.בית משפט השלום קבע כי קימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר. לא היתה מחלוקת כי כל הפריטים המצויינים בכתב האישום נתפסו בבית מגוריו של העורר. העורר טען כי בצמוד לביתו שוכן בית הוריו, ושם גרים מספר בני משפחה. האקדח נמצא במחבוא בגג הבנין ב"תפר" שבין בית העורר לבית ההורים. מתגובת העורר בעת שהאקדח נמצא על ידי השוטרים במחבוא, ועוד בטרם חשפו את האקדח בפניו הסיק בית המשפט כי יש לו זיקה ישירה אליו. בית המשפט דחה את הסבריו של העורר לתגובתו ולאמירותיו באותו מעמד, וקבע כי יש ראיות לכאורה להפללתו של העורר. לכל אלה מצטרפת שתיקתו של העורר במשטרה.

בית משפט השלום קבע כי קימת עילת מעצר בעניינו של העורר הנובעת ממסוכנותו נוכח אחזקת אקדח טעון בביתו, לאור מציאת הסמים בביתו, ולאור עברו הפלילי, הכולל עבירות אלימות, רכוש וסמים. עם זאת, בית המשפט קבע כי מסוכנות העורר נחלשת מאחר שלא הואשם בביצוע עבירות בנשק ולא הוכחה כוונתו להשתמש בנשק. הוא מצא כי ניתן לענות לסיכון הקיים בחלופת מעצר בבית אחיו של העורר ובתוספת תנאי ערבות אחרים.

4.כנגד החלטת בית המשפט השלום לשחרר את העורר בחלופת מעצר הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. המדינה טענה בערר כי מששתק העורר בחקירתו, היה על בית המשפט לקבוע כי חזקת מסוכנותו לא הופרכה, ולהורות על השארתו במעצר. בית המשפט קיבל טענה זו, וקבע כי העורר, כמי שבחזקתו נתפס כלי נשק טעון ואשר נמנע למסור כל גרסה לגבי אותו נשק, לא הפריך את חזקת המסוכנות. בעקבות זאת, הוא הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, תוך שקבע שמסוכנותו אינה מתירה שחרור בחלופה, לרבות החלופה שהוצעה לבית משפט השלום.

5.העורר טוען בעררו כי שגה בית המשפט בקביעתו כי ישנה תשתית ראיות לכאורה. לדבריו, בית המשפט ייחס משקל ראייתי לדברים שהתרחשו במהלך החיפוש בביתו ולשתיקתו בחקירה, וכי לא נכון היה להסיק מכל אלה קיומן של ראיות מפלילות. כן טען כי אין ראייה שהוא המחזיק בסמים. הוא טען עוד כי היה מקום, בכל מקרה, להטיל בעניינו חלופת מעצר בהתחשב, בין היתר, בעברו שאינו מכביד.

6.דין הערר להידחות.

הראיות, כפי שבית המשפט המחוזי פרטן, מניחות תשתית לכאורית להפללתו של העורר בעבירת הנשק ובעבירות הסמים. אגב החיפוש אחר סמים שנמצאו במקום, נתגלה אקדח טעון אשר העורר לא רק שלא הכחיש קשר אליו, אלא אמר אמירות ספונטניות המבטאות קשר וזיקה ישירים לכלי הנשק. בצד כל אלה, הוא שמר על זכות השתיקה בחקירה ולא נתן כל הסבר להתרחשויות בנסיון להרחיק עצמו מהאקדח שנמצא. הקישור בין הימצאות הנשק הטעון בביתו של העורר לבין הסמים שנמצאו במקום מגביר את מסוכנותו, שהיתה קימת בלאו הכי. הוא עשוי להצביע על פעילות עבריינית מובהקת ומסוכנת שאינה מתיישבת עם החלת חלופת מעצר. לכל אלה מצטרפת העובדה כי לעורר עבר פלילי בעבירות רכוש ואלימות, וכן בעבירות סמים מלפני זמן ניכר.

בנסיבות אלה, אין מקום לחלופת מעצר, ואין מנוס ממעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.