בש"פ 1796/98 מאיר דרעי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות רבות-מספור של זיופי כרטיסים של אשראי באמצעות מכונות מיוחדות, עשיית שימוש בכרטיסי אשראי מזוייפים באורח נרחב ביותר (עשרות עשרות מקרים), סחר בכרטיסי אשראי מזוייפים, ועוד עבירות נילוות הנדרשות כמו מאליהן מתוך עבירות אלו: קבלת דבר במירמה, קשירת קשר לביצוע פשע ועוד ועוד. מסתבר כי העורר היה מראשיה של רשת גדולה שעסקה בזיוף ובהפצה של כרטיסי אשראי מזוייפים, ובמהלך השנים עלה בידו להוציא במירמה מגופים ומאנשים שונים, בארץ ובחוץ-לארץ, סכומי עתק. מיומנותו של העורר הגיעה כמעט לדרגת שלימות, עד שביכולתו לייצר כרטיס אשראי מזוייף תוך שעה.

בית-משפט קמא הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ועל-כך הערר שלפניי.

הכל מסכימים כי העבירות המיוחסות לעורר - ואשר לעת הזו אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה לאישושן - אינן מקיימות, כשהן לעצמן, עילה למעצר, והשאלה אינה אלא אם "קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה... או יביא להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת". לעניין זה אין ספק קל בליבי כי עשרים ושניים האישומים הכבדים המוטחים בעורר מדברים - שמא אומר: זועקים בקול רם - נגדו. אכן, טיבן של העבירות בצירוף לריבויין - עשרות-עשרות מעשי-מירמה וזיוף - הופכים את העורר לאיש מסוכן לציבור, שמא ימשיך במעשיו הרעים. קשה להימנע מהתרשמות כי העורר הפך את הזיופים ואת מעשי המירמה לדרך-חיים, וכפי שאמר בשיחה שהיתה לו עם עד מדינה (ביום 19.1.98), רואה הוא עצמו כמי שעוסק במעשי זיוף ומירמה משל עסק בעבודה מן המניין; ובלשונו: "גנב זה עבודה, זה מקצוע, זה לא מקצוע? רמאי זה לא מקצוע? גנב זה לא מקצוע? סנדלר זה לא מקצוע? פחח זה לא מקצוע? בנאי זה לא מקצוע? שודד זה לא מקצוע?" יכול מי שיסכים עם העורר כי כל אלה כולם מקצועות הם, אלא שמיקצתם של אותם מקצועות ראוי להרחיק את העוסקים בהם מחיי החברה, שבעיסוקם במקצועם הופכים הם את חייהם של בני החברה האחרים למרור.

אותם שיקולים עצמם המקימים בעניינו של העורר עילת מעצר, אותם שיקולים עצמם יעלו קביעתה של חלופת מעצר.

אני מחליט לדחות את הערר.

היום, כ"ז באדר תשנ"ח (25.3.98)

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

98017960. G01