בש"פ 1797/03 יואב יהוד נ. מדינת ישראל

ביום 18.2.2003 נעצר העורר שהיה מבוקש על ידי משטרת ישראל כחשוד הדרוש לחקירה בעבירות מרמה מורכבות, שביחס אליהן הוגשו תלונות במספר תחנות משטרה. חומר שנתפס ברשותו של העורר ובמכוניתו מעורר חשד סביר כי העורר מעורב בפרשת מעשי המרמה הנחקרת על-ידי המשטרה גם נגד שותפו למעשים הנטענים מזה זמן. עד למעצרו, בעקבות פעולות משטרתיות לאיתורו, חלף זמן והעורר לא אותר כיוון ששינה כתובת ללא רישום בשום מקום. המשטרה עצרה את העורר לצרכי חקירה, וביום 19.2.2003 הובא בפני בית משפט השלום בבקשה לעצרו למשך 10 ימים. השופט נעתר לבקשה רק בחלקה, וציווה על מעצר לצרכי החקירה למשך 4 ימים המסתיימים ביום א' 23.2.2003. שופט השלום קבע שיש חשד סביר שהעורר ביצע את העבירות המיוחסות לו וכי שחרורו בשלב זה עלול לשבש את החקירה. על החלטה זו הוגש ערר שהתברר בפני בית המשפט המחוזי ביום 20.2.2003. בית המשפט המחוזי דחה את הערר בקבעו שאכן יש בסיס ואחיזה לחשד נגד העורר וכי יש למשטרה כוונה לבצע מהלכי חקירה ששחרורו של החשוד עלול לשבשם. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

לא מצאתי טעם להתערב בהחלטות של הערכאות שדנו בענין. שוכנעתי כי די בחומר שהוצג כדי לבסס חשד סביר למעורבותו של העורר בעבירות ולהצדיק את החקירה בתנאים המבוקשים. מפי באת-כוח המדינה נמסר לי כי ימי החקירה במעצר שאופשרו על ידי בית המשפט לא נוצלו כראוי עקב הדיונים בבתי המשפט השונים. זוהי ללא ספק זכותו של העורר לפנות לערכאות, עקב מעצרו, אך יתכן שניתן היה לשחררו היום, אילו בוצעו פעולות החקירה שהמשטרה ביקשה לבצען. דא עקא שלא כך קרה. יש לקוות שפעולות החקירה הדרושות בתנאי מעצר יבוצעו בהקדם ובזריזות, כדי שלא יהיה צורך בימי מעצר נוספים לחקירה, הנראית על פניה מסועפת.

הערר נדחה.