בש"פ 1797/04 מדינת ישראל נ. סאלם אבו כף

המשיב עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר שבע על-פי כתב אישום המכיל עבירות רבות ושונות, בהן כליאת שווא, חטיפה, איומים, נהיגה בפזיזות וברשלנות, שינוי זהות של רכב, קשירת קשר לפשע, הצתה, סחיטה באיומים, הפרעה לשוטר, נסיון לחבלה בכוונה מחמירה, חבלה בכוונה מחמירה, היזק במזיד לרכב, נהיגה בפסילה ועוד. עם הגשת כתב האישום הורה בית-המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ובחלוף תשעה חודשים והמשיב במעצר מבקשת עתה המדינה על הארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

בתחילה החל משפטו של המשיב מתנהל בדרך הרגילה. המשיב כפר שהאשמות המיוחסות לו בכתב האישום ונקבעו מועדים לשמיעת הראיות. ואולם לימים, כשבעה חודשים לאחר הגשתו של כתב האישום לבית המשפט, נכרת הסדר טיעון בין המשיב לבין המדינה, ולפיו אמור היה המשיב להודות בעובדות כתב אישום מתוקן. הסדר הטיעון קוים, המשיב הורשע על-פי הודאתו והמועד לטיעונים לעונש נדחה למועד אחר. לא יצא זמן רב והמשיב הודיע על רצונו לחזור בו מהודאתו. בית-המשפט דן בבקשתו זו של המשיב והחליט להיעתר לה. כך בוטל הסדר הטיעון, ההודאה היתה כלא-היתה, וכתב האישום המקורי חזר על כנו. ואולם בינתיים עברו תשעה חודשים על מעצרו של המשיב, ומכאן בקשתה של המדינה להארכת המעצר.

בתחילת החלטתי נקבתי בשמותיהן של מרבית ההאשמות המיוחסות למשיב אך לא עמדתי על תוכנו של כתב האישום לגופו. אומר אך-זאת, שתוכנו של כתב האישום מסמר שיער. אין-ספק כי אדם שעשה מעשים כמעשים המיוחסים למשיב - והנחתנו כהיום הזה היא כי יש ראיות לכאורה לביצוע מעשים אלה בידי המשיב - אדם מסוכן הוא עד למאוד ליחיד ולכלל. אם-כך בעניינו של כתב האישום, לא כל שכן בתיתנו דעתנו להרשעותיו הקודמות של המשיב, הרשעות ששלחוהו, ולא אחת, אל בין כתלי הכלא לחודשים לא מעטים. כל-כך באשר לכתב האישום לגופו. נוסיף על-כך את החודשים אשר הלכו לאיבוד עקב חזרתו-בו של המשיב מהודאתו באשמה, וידענו שראויה היא בקשת המדינה כי תיענה בחיוב.

כבקשת המדינה, אני מחליט להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 1.3.04, או עד למתן פסק-דין בת.פ. 8054/03 (מחוזי, באר שבע), לפי המוקדם.

היום, ג' באדר תשס"ד (25.2.2004).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04017970_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il