בש"פ 1798/22 מדינת ישראל נ. נתנאל בנימין

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט שמואל מלמד ) במ"ת 46700-05-21 מיום 10.3.2022, במסגרתה הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר במסגרת טיפולית של קהילת "צעדים" (להלן: המסגרת הטיפולית ), על פי תנאים שפורטו בהחלטה.

עמדת העוררת היא כי לא היה מקום לשחרור המשיב לחלופת המעצר בהינתן המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, וזאת גם לאחר עשרה חודשי מעצר מאחורי סורג ובריח, ובשים לב לתנאים שנקבעו בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה , פ"ד סד(3) 101 (2011)).

לאחר ששמעתי את באי-כוח הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא להורות על שחרור למסגרת הטיפולית. בית המשפט בחן ביסודיות לאורך מספר דיונים, בסיוע תסקירי שירות המבחן, את עניינו הייחודי של המשיב, בו מתקיימת תחלואה כפולה, והגיע למסקנה כי ניתן להורות על העברתו לחלופת מעצר טיפולית מתאימה. המדובר בהחלטה פרטנית, אשר מצויה בפררוגטיבה של הערכאה הדיונית, ובמכלול נסיבות המקרה לא ראיתי הצדקה שלא לכבד את שיקול דעתה במקרה דנן.

יחד עם זאת, מצאתי לנכון להגדיל את סכום ההפקדה הכספית שנקבע בהחלטת בית משפט קמא. ההפקדה הכספית תועמד על סך של 20,000 ש"ח (חלף 2,500 ש"ח), כאשר הפקדתם של 10,000 ש"ח תהווה תנאי להעברה למסגרת הטיפולית, ויתרת הסכום תופקד בתוך 14 יום מהמועד בו יועבר המשיב למסגרת הטיפולית. בכפוף לשינוי האמור, יחולו כל התנאים אשר נקבעו בהחלטות בית משפט קמא.

לאור האמור, הערר נדחה בכפוף לשינוי סכום ההפקדה הכספית כמפורט לעיל.