בש"פ 18/11 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים, מעבר לשישה חודשים.

1.

נגד המשיב, ושישה נוספים (להלן: הנאשמים ) הוגש כתב אישום המחזיק חמישה עשר אישומים, שבו מיוחסות להם עבירות שונות בנשק, וכן עבירה של קשירת קשר לפשע, ניסיון להצתה והיזק בזדון. לפי עובדות כתב האישום, פעל המשיב בצוותא עם נאשמים נוספים בניסיון לייצר מטען חבלה. בנוסף, החזיק המשיב, במספר אירועים נפרדים, אמצעי לחימה שונים, לרבות אקדח ורובה קרבין. באירוע נוסף, שוחח המשיב עם חבריו, בעת שנסעו יחד ברכבם, על אפשרות פגיעה ביהודים ובגורמים הפוגעים באסלאם. בין היתר, הועלו בשיחה אפשרות של רצח שוטר יהודי וכן שריפת כנסייה. בהמשך, ניסתה החבורה להצית כנסייה בשכונת אל-כרום. בשל היותה של הכנסייה נעולה, לא עלה בידם להשלים את תכניתם, והם המשיכו בדרכם וניסו – ללא הצלחה – להצית שלט פרסום של משקאות חריפים.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיב והנאשמים הנוספים עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' אברהם ) הורה ביום 2.8.10 על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, שהיה קטין בעת ביצוע חלק מהעבירות המיוחסות לו. בית המשפט (כב' השופט ע' עילבוני ) הורה ביום 19.8.10 על מעצרם של יתר הנאשמים עד תום ההליכים, לאחר שקבע כי קיימות נגדם ראיות לכאורה ולא ניתן להפיג את מסוכנותם בדרך של שחרור לחלופת מעצר. לאחר שנתקבל תסקיר המעצר בעניינו של המשיב, הסכימו הצדדים כי הוא יופנה לבדיקה פסיכולוגית שתבוצע בין כתלי בית המעצר. לאחר הבדיקה, המליץ הפסיכולוג להפנות את המשיב למסגרת חוץ-ביתית נעולה. עם זאת, שירות המבחן הודיע כי הדבר אינו אפשרי מפאת מצוקת מקום במסגרות הרלוונטיות ונוכח גילו של המשיב. למרות התנגדות המדינה, הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים ביחס לחלופת מעצר שיציע המשיב ודחה את הדיון בעניינו. ביום 5.12.10 הוגש תסקיר משלים אודות המשיב, במסגרת חיווה שירות המבחן את דעתו כי החלופה שהוצעה בבית דודתו של המשיב היא ראויה, אך הותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט. שלושה ימים לאחר מכן, הסכימו הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, וטענו לעניין אפשרות השחרור לחלופת מעצר. בית המשפט הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטתו, עמד בית המשפט על המסוכנות הגלומה במשיב, נוכח החלק המשמעותי שנטל בביצוע העבירות, על אף גילו הצעיר. נקבע כי המשיב היה לכאורה אחד היוזמים הבולטים בעבירות הנשק שבוצעו. בית המשפט שלל את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, בין היתר משום שחלק מהמעורבים בפרשה טרם נתפסו ומרבית אמצעי הלחימה טרם אותרו. עוד נמצא, כי סוג העבירות המיוחסות למשיב ניתן לביצוע גם באמצעות רשת האינטרנט והטלפון, ועל כן שחרור לחלופה אינו אפשרי.

3.

כעולה מהבקשה, ההליך העיקרי נמצא עדיין בחיתוליו ומשפטו של המשיב טרם החל. המשיב והנאשמים הנוספים כפרו בעובדות כתב האישום, וביקשו לדחות את הדיון על-מנת לאפשר להם לשאת ולתת עם המבקשת. בית המשפט הורה לנאשמים להגיש תשובה מפורטת בכתב הכוללת טענות מקדמיות עד לסוף חודש נובמבר, וקבע מועד לתזכורת. בשל שביתת הפרקליטים נדחה מועד התזכורת, והתקיים לבסוף ללא התייצבות באי כוח המבקשת. בדיון זה, ביקשו הנאשמים לבטל את כתב האישום או לזכותם, מפאת אי התייצבות הפרקליטות לדיון בעניינם. ביום 23.12.10, דחה בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא ת' כתילי ) את הבקשה, על רקע ההשלכות החמורות שעשויות להיות לזיכוי מבחינת האינטרס הציבורי, נוכח חומרת העבירות המיוחסות לנאשמים. בנוסף, העיר בית המשפט כי הגם ששביתת הפרקליטים עיכבה את הדיון בתיק, הרי דחיות קודמות לא היו בעטיה של המבקשת והן נדרשו מפאת ניסיון הצדדים להגיע להסדר טיעון ולבחון אפשרות של הפניית התיק לגישור פלילי.

4.

חלפו שישה חודשים ממועד תחילת המעצר, ומשטרם הסתיים הדיון בתיק העיקרי, הגישה המדינה את הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי הארכת מעצרו של המשיב מתחייבת נוכח המסוכנות הנובעת מהמעשים המיוחסים לו, הכוללים מעורבות מתמשכת ועמוקה בעבירות נשק חמורות. בנוסף, מצביעה המבקשת על החשש לשיבוש מהלכי המשפט והתחמקות מן הדין, הן בשל העונש הכבד הצפוי למשיב, הן בשל מעשי השיבוש המיוחסים לו בכתב האישום. המבקשת סבורה כי למרות התמשכות ההליכים בעניינו של המשיב, בין היתר בשל שביתת הפרקליטים, אין מנוס מהותרתו במעצר עד תום ההליכים. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי על רקע קצב התקדמות ההליך העיקרי, והעובדה שמדובר בתיק רב נאשמים, לא יהיה מנוס אלא להאריך שוב ושוב את מעצרו של המשיב – שהיה קטין בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו. בנסיבות אלה, סבור המשיב כי יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר. בהתאם להחלטותיי מיום 5.1.11 ומיום 17.1.11, עדכנה המבקשת כי נקבעו בהליך העיקרי שלושה מועדי הוכחות לימים 14.2.11, 24.3.11 ו-31.3.11. כמו-כן, נמסר בהודעת המדינה כי נקבעה ישיבת גישור נוספת בעניינו של המשיב ליום 30.1.11.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה ושקלתי את טענות הצדדים, החלטתי כי אין מנוס אלא להאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש. הסכנה הנשקפת מהמשיב, על רקע המעשים המיוחסים לו, הינה ברורה. מדובר במספר אישומים של עבירות נשק חמורות יחד עם כוונה וניסיון לבצע פעילות חבלנית עוינת. הנאשם אמנם היה קטין בעת ביצוע העבירות, אך גם קטין – ובפרט כזה שחצה לאחר ביצוע העבירות את סף גיל הבגירות כמו המשיב שלפנינו – אינו חסין מפני מעצר, מקום שמעשיו מעידים על מסוכנותו לציבור וכי לא ניתן לתת בו אמון (ראו: בש"פ 6502/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.10)). בתסקיר המעצר בעניינו של המשיב, נמצא אמנם כי החלופה המוצעת הינה ראויה כשלעצמה, אך נכתב כי בשל אופי העבירות וחומרתן משאיר שירות המבחן את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט דחה את החלופה בקובעו כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב, על רקע המעשים המיוחסים לו, באמצעות שחרור לחלופה כלשהי. נוכח המיוחס למשיב, מסקנה זו מקובלת עליי גם בעת הנוכחית. הנחתי היא כי – ככל שלא יסתייע הליך הגישור הפלילי – ייקבעו מועדי הוכחות נוספים שיהיה בהם כדי לקדם את ההליך העיקרי, בהקדם ככל שניתן.

סיכומו של דבר: מעצרו של המשיב יוארך בארבעים וחמישה ימים החל מיום 15.1.11 או עד למתן פסק הדין בת"פ 21604-07-10 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מביניהם.