בש"פ 1802/02 מדינת ישראל נ. נסים כהן

המשיב מואשם בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות של גניבה, זיוף בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה, ניסיון לקבל דבר במרמה והחזקת נכסים שהושגו בעוון. עבירות אלה בוצעו, לכאורה, על רקע התמכרותו של המשיב לסמים. על-כן שוחרר המשיב ממעצר בתנאי שישהה במוסד לגמילה מסמים. ברם, המשיב הפר תנאי זה, ולבקשת המדינה נעצר עד תום ההליכים המשפטיים, בין היתר, בהתחשב בריבוי תקופות מאסר פלילי מותנות התלויות ועומדות נגדו - שהמשיב עתיד לרצותן אם יורשע - ובעברו הפלילי המכביד.

בתוך כך, בתאריך 7.3.02, עומדים לחלוף תשעה חודשים למעצרו, שלאחריהם יש לשחרר את המשיב ממעצר, אם לא יוארך המעצר על-ידי שופט בית-המשפט העליון.

המדינה מבקשת, איפוא, להאריך את מעצרו של המשיב, בציינה שהעיכובים בבירור משפטו של המשיב נבעו מהתנהגות המשיב עצמו. המדינה הסבירה, כי גם היום, למעשה, אי אפשר לדון בבקשתה להארכת המעצר מן הטעם שבית-המשפט המחוזי שיחרר מתפקידו את סניגורו של המשיב, שהיה הסניגור השלישי שהוחלף, והמשיב מבקש למנות לו סניגור אחר.

אכן, התנהלות המשיב ויחסיו עם סניגוריו מלמדים על קושי לברר את משפטו. אך לנוכח סוג העבירות שבהן מואשם המשיב, שהן עבירות רכוש, באיזון הראוי בין חירותו של אדם לבין ההגנה על שלום הציבור, אינני רואה מקום להארכת המעצר למשך תשעים ימים, כפי שמבקשת המדינה. מן הראוי הוא לשוב ולקבוע תנאי מעצר, שיבטיחו את התייצבותו של המשיב למשפט, וכן יסירו את החשש מפני פעילות פלילית מצידו.

אשר-על-כן, אני מאריכה את מעצרו של המשיב בשבעה ימים, החל מיום 8.3.02. זאת על-מנת שבתקופה זו יובא המשיב בפני בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, אשר יקבע את תנאי שחרורו.