בש"פ 1824/02 יונס עודה נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בנצרת בגין עבירות של ניסיון לאונס, מעשים מגונים, סחר והספקת סמים, החזקת סמים מסוכנים שלא לשימוש עצמי בלבד, ועבירת החזקה ושימוש.

על-פי כתב-האישום, סיפק העורר סם מסוג הרואין להורי המתלוננת, אז קטינה כבת 16, ובאחת ההזדמנויות ניסה לאנוס אותה. לבקשת המדינה, הורה בית-המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים. זאת, לאחר שמצא כי התשתית הראייתית - עדות המתלוננת שזיהתה את תצלומו של העורר באלבום עבריינים - היא בעוצמה מספקת להרשעה.

בְּערר שהוגש לבית-משפט זה נטען, כי למתלוננת הוצגה תמונה בודדת בלבד. לנוכח טענה זו, הורתה השופטת מרים נאור, שהערר התברר בפניה, על החזרת הדיון לבית-המשפט המחוזי, על-מנת שיאופשר למדינה להציג את המסמכים מתיק חומר החקירה, המוכיחים את טענת המדינה, כי בפני המתלוננת הוצג אלבום עבריינים, ולא תמונה בודדת.

בהחלטה נוספת קבע בית-המשפט המחוזי, שאכן בפני המתלוננת הוצג אלבום עבריינים, שכלל 50 תמונות של עבריינים, החשודים בעבירות סמים ורכוש, ובתוכם גם כאלה החשודים כעברייני-מין.

בערר נוסף טוען הפעם העורר, כי ההליך היה פגום, ועל-כל-פנים, ראוי היה לאחריו לערוך מסדר זיהוי חי.

טענה זו אינה יכולה להתקבל.

המסדר שנערך למתלוננת לא היה כלל מסדר זיהוי-תמונות אלא מסדר איתור. וכידוע, ככלל, במסדר מסוג זה לא קיימת סכנה לרימוז מצד החוקרים. מובן, כי המסדר עשוי לאבד מכוחו אם בין התמונות המוצגות לעד כלולה תמונה העלולה ליצור רימוז כזה.

במקרה שלפנינו, מתוך החלטת בית-המשפט המחוזי עולה, כי התמונות שנבחרו היו אקראיות, ועל-כן למסדר האיתור כוח ראייתי מלא. ואילו לאחר זיהוי העורר בתמונה, ברור כי למסדר זיהוי חי אין ערך ראייתי מספיק, שהרי הדעת נותנת כי המזהה יצביע על האיש שעל תמונתו כבר הצביע.

בנסיבות המקרה, ולאור מצבה של המתלוננת, העשויה להיות נתונה להשפעות, אין גם מקום לקביעת חלופת-מעצר. עם זאת, שמורה הזכות לעורר לבקש, לאחר תום עדותה של המתלוננת במשפטו, עיון חוזר בהחלטה לעוצרו, אם תימצא לו עילה ראויה.

הערר נדחה.