בש"פ 1824/06 מדינת ישראל נ. מאיר וחנון

זוהי בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, לאחר שחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב ומשפטו טרם הסתיים.

1.המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. על פי המתואר בכתב האישום נרתם המשיב לסייע לחברו ששון ארונוב-כהן לגבות חוב מן המתלונן ובסמוך להתרחשויות נשוא כתב האישום אף הומחה חוב זה על ידי ששון למשיב. המשיב פנה אל המתלונן ואיים עליו כי אם לא יחזיר את החוב "זה ייגמר לא יפה" ובסמוך לאחר מכן בא המשיב אל המתלונן בלוויית שני בניו של המשיב, מנחם ואלי (נאשמים 1 ו-3), וכן בלוויית אחר שזהותו לא נתבררה, ושב ודרש ממנו להחזיר את החוב. לאחר שהמתלונן השיב כי אין לו כסף ניתנה כנטען בכתב האישום האות על ידי המשיב והחבורה החלה מפליאה את מכותיה במתלונן שניסה לברוח. אחד הבנים חבל במתלונן בגבו וברגלו במוט ברזל וכתוצאה מכך נגרם למתלונן שבר בעצם השוק השמאלית והוא נזקק לניתוח שארך כשבע שעות בהרדמה מלאה.

2.כתב האישום הוגש ביום 10.6.2005 ותוקן ביום 21.6.2005 על דרך של הוספת הבן מנחם לכתב האישום כנאשם 3. בהחלטה מיום 21.7.2005 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וכמו כן, הורה על מעצרו של הבן אלי. הבן מנחם שוחרר לחלופת מעצר.

שמיעת הראיות החלה ביום 14.12.2005 ונסתיימה ביום 23.2.2006. באותו מועד אף נשמעו סיכומי התביעה על פה. בית המשפט קבע מועד נוסף – 1.3.2006 - לשמיעת סיכומי ההגנה, אך באותו יום נשמעו סיכומים מטעם הנאשם 3 בלבד ואילו הסיכומים מטעם המשיב לא נשמעו בשל מחלת הסנגור. אי לכך הורה בית המשפט כי על הסנגור להגיש את סיכומיו בכתב עד יום 9.3.2006. יום אחד לאחר מכן, ביום 10.3.2006, נוקפים תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב, ומכאן הבקשה שבפניי להורות על הארכת מעצרו לפרק זמן נוסף של תשעים ימים על מנת לאפשר לבית המשפט המחוזי לסיים את המשפט בעוד המשיב נתון במעצר. במסגרת הבקשה מדגישה המבקשת כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים חזקה בדבר מסוכנותו הרבה לשלום הציבור בכלל ולשלום המתלונן בפרט, וכן היא מדגישה את חלקו המרכזי בפרשה ואת עברו הפלילי העשיר הכולל עבירות אלימות, איומים וסמים שבגינן ריצה עונשי מאסר. לבסוף מציינת המבקשת, כי המשפט התנהל ביעילות וכי הוא צפוי להסתיים בקרוב.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי אין מקום להמשך מעצרו ולאבחנה שנעשתה בינו ובין בניו לעניין המעצר. לטענתו, אין הבקשה מגלה טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים ועוד הוא מדגיש כי על פי הנטען בכתב האישום עצמו לא המשיב הוא זה שחבל במתלונן.

3.המעשים המיוחסים למשיב בפרשה נשוא כתב האישום יש בהם כדי ללמד על מסוכנותו המופלגת. מסקנה זו לא נסתרה והיא מתחזקת נוכח עברו הפלילי העשיר. אכן, על פי הנטען בכתב האישום לא המשיב הוא זה שבפועל היכה במתלונן במוט ברזל, אך עובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה נוכח מכלול הנסיבות המתוארות בכתב האישום המלמדות כי המשיב היה הדמות הדומיננטית בפרשה זו והוא שהפעיל את יתר המעורבים בה. נוכח מסוכנותו של המשיב, אשר שימשה עילה למעצרו מלכתחילה ונוכח העובדה כי המשפט מצוי בשלבי סיום ממש ולקראת מתן פסק דין, אני סבורה כי האינטרס הקיים בשמירה על שלום הציבור מצדיק את הארכת המעצר. יחד עם זאת, לא מצאתי כי נדרשת בנסיבות העניין הארכה בת תשעים ימים, כפי שנתבקש.

סיכומו של דבר – אני נעתרת לבקשה בחלקה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב למשך שלושים ימים נוספים החל מיום 10.3.2006, או עד למתן פסק דין בת"פ 40179/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.