בש"פ 1828/97סעדה אלברט נ. קנדקס בע"מ

בה קבע, בין היתר: " התובעת היא חב' קנדקס בע"מ והנתבע הוא מר סעדה אלברט ויתר התובעים ו/או הנתבעים המופיעים בכתבי הטענות המקורים ימחקו מכתבי הטענות". עם סיום ההליכים בבית משפט השלום בעכו פתחו המערער והמשיבים בהליכי בוררות. לאחר תכתובת בין באי כחם של הצדדים ולאחר שהוסכם על זהות הבורר הגיש המערער כתב תביעה בפני הבורר כנגד כל המשיבים. המשיבים 2 - 5 הגישו לבורר בקשה למחיקתם מכתב התביעה, תחילה באמצעות בא-כחם ולאחר מכן (משנדחתה בקשתם הראשונה) בעצמם. שתי הבקשות נדחו. לפיכך הגישו המבקשים תובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה ובה עתרו למתן סעד הצהרתי, לפיו המערער רשאי להפנות את תביעתו רק נגד קנדקס ולא נגד המשיבים 2-5. במסגרת אותה תובענה ביקשו המשיבים גם מתן צו זמני לעיכוב הליכי הבוררות עד להכרעה בתובענה.

הבקשה למתן צו זמני נדונה על ידי כב' השופט ע' גרשון, שקבע ביום 9.3.97, לאחר דיון:

"אין כל ספק שקנדקס והמשיב, הסכימו לכך שהמשך ההליכים, למן ההסכם הדיוני ואילך, הן בפני בית משפט השלום בעכו והן בפי הבורר , יהיה רק בין שני צדדים: קנדקס והמשיב, ושני אלה בלבד ...

אלא מאי? שכאן נכנס אלמנט נוסף וחדש: בא כוחו המלומד של המשיב, עו"ד קליין, שלא ייצג את המשיב בשלב עריכת ההסכם הדיוני, ראה משום מה לנכון, להכתיר את מכתבו לעו"ד שטרן בענין מינוי הבורר בכותרת המתייחסת ל"בוררות בין סעדה אלברט - קנדקס, פישר, גרונדלנד ואח'". אין ספק שפניה זו לעו"ד שטרן היתה, לאור השתלשלות הענינים כאמור לעיל, שגויה מעיקרה. הצדדים הסכימו ביניהם כי רק קנדקס והמשיב יהיו הצדדים להמשך ההליכים, ולא היה כל מקום להכתיר את המכתב לעו"ד שטרן כאמור לעיל...

סבורני כי בנסיבות הענין, כאשר המבקשים 2 עד 5 אינם צד להסכם בוררות ולמרות זאת נוקט המשיב נגדם בהליכי בוררות בפני בורר שלא הסכימו להתדיין בפניו , אין ספק כי המבקשים זכאים לסעד המבוקש על ידם. למותר לציין, כי מקום שאי מתן הסעד המבוקש יגרום לכך שיתנהלו כנגד המבקש הליכי בוררות שלא כדין נוצר אף הכרח במתן הסעד המבוקש...בשולי הדברים אעיר כי בהליך הנוכחי לא נתבקש ולא ניתן כל סעד לעניין הצורך בביטולם של הליכי העיקול שננקטו על ידי המשיב בבית משפט השלום בעכו לפי סעיף 16 לחוק הבוררות. ואולם לאור האמור בהחלטתי, לעיל, הליכי הבוררות שננקטו על ידי המשיב כנגד המבקשים 2, 3, 4, ו5- אינם כדין ועל כן טוב יעשה המשיב אם יפעל, לאלתר, לביטולם של העיקולים הנ"ל אף בטרם תנתן כל החלטה שיפוטית בעניין זה." (ההדגשות במקור - ש' ל').

לאחר מתן החלטה זו ביקש המערער, כי בית המשפט יעביר את שמיעת התיק העיקרי לשופט אחר . זאת בטענה, כי קביעותיו של בית המשפט בהחלטה בעניין הסעד הזמני הן קביעות סופיות. בית המשפט דחה את הבקשה, בלא קבלת תגובתם של המשיבים, תוך שהוא מסתמך על פסק דינו של הנשיא אגרנט בע"פ 500/75 עמוס ברנס נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(1) 208.

המערער מערער על החלטה זו של בית המשפט. לטענתו, בהחלטתו בבקשה למתן צו זמני חיווה בית המשפט דעתו באופן נחרץ גם בהתייחס לתיק העיקרי ובנסיבות אלה ראוי שהתיק העיקרי יידון על ידי שופט אחר. הוא מסתמך לעניין זה על פסק הדין שניתן ברע"א 160/89 קוטו שירותי מזון בע"מ

נ' משכנות ים בהרצליה בע"מ ואח', פ"ד מג (1) 579 ועל ע"פ 292/82 כהן נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(4) 729.

המשיבים מתנגדים לקבלת הערעור. הם טוענים נגד המערער על שלא צרף תצהיר מטעמו, על שצרף לערעור מסמכים שלא הוצגו בפני בית המשפט קמא ועל שלא צרף לערעור את מלוא המסמכים שהיו בפני בית המשפט קמא. לגוף הערעור, טוענים המשיבים, כי אופן ניהול הדיון על ידי המערער הוא שאילץ את בית המשפט לדון בסוגיה לגופה ובנסיבות אלה אין למערער אלא להלין על עצמו. עוד טוענים המשיבים, כי ההלכה הנוגעת לפסלות שופט נוקטת גישה מצרה בכל הנוגע לפסילת שופט, שדן בהליך מקדמי או במתן סעד ארעי, מהמשך הדיון בתיק העיקרי.

לאחר שעיינתי בערעור, בתגובת המשיבים וביתר המסמכים שבפני הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל. זאת בהסתמך על האמור בהחלטת בית המשפט קמא מיום 9.3.97. קביעותיו של בית המשפט במסגרת החלטתו בבקשה למתן סעדים זמניים, הן קביעות גורפות ונחרצות הנוגעות במישרין לסעד העיקרי המבוקש על ידי המשיבים. אכן, שופטים נדרשים, כדבר שבשיגרה, ליתן החלטות בבקשות לסעדים זמניים או בהליכי ביניים ולגבש אגב כך מסקנות לכאוריות באשר להליך הסופי. לא פעם דחינו ערעורים בנושא זה. ראה: ע"א 8304/96 (לא פורסם) וע"א 6447/97 (לא פורסם); אך במקרה הנוכחי חרג השופט המלומד בהחלטתו מכפי שהדבר היה דרוש לצורך הסעד הזמני; לפיכך אין זה רצוי לא מבחינת בעלי הדין ולא מבחינה אובייקטיבית שהוא ימשיך לטפל בתיק.

הערעור מתקבל; הדיון בתיק ה"פ 671/96 יועבר לשופט אחר.