בש"פ 1841/99 אבו זיאד מוחמד נ. מדינת ישראל

ערר העוררים תושבי שטחי יהודה ושומרון, הוא על ההחלטה לעצרם עד תום ההליכים נגדם, במסגרת כתב אישום שהוגש נגדם בבית משפט השלום ברחובות. ערר שהוגש על ידם על ההחלטה לבית המשפט המחוזי נדחה, ועל כך הוגש ערר זה.

העבירות המיוחסות לעוררים הן גניבת רכב, גרימת נזק במזיד לרכב, החזקת כלי פריצה, החזקת רכוש חשוד כגנוב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לעורר הראשון מיוחסות גם עבירות של נסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות וישיבה בלתי חוקית בישראל ולנאשם השני מיוחסת גם עבירה של שיבוש הליכי משפט.

מקובלת עלי החלטת שתי הערכאות הקודמות בדבר מעצר העוררים עד תום ההליכים נגדם.

השאלה העיקרית המתעוררת בערר זה היא אם קיימת חלופת מעצר. לא די בעובדה שהעוררים הינם תושבי השטחים כדי לענות לכך תשובה שלילית. אך העוררים בהתנהגותם הצביעו על החשש שלא יתייצבו לדין, אם ישוחררו בערובה. העורר הראשון הציג עצמו הן בחקירה והן בבית המשפט כבעל זהות שונה מזהותו האמיתית; והמשיב השני לא נרתע בעת שנהג ברכב, להמשיך בנסיעה תוך פריצת מחסום משטרה שהיה בדרכו תוך נסיעה לכיוון שוטר וסיכונו על ידי הרכב הנוסע.

בנסיבות אלה, אין להתערב בהחלטת הערכאות הקודמות.