בש"פ 1844/01 מדינת ישראל נ. אורן דבוש

המשיב עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות שונות, ואלו הן: קשירת קשר לביצוע פשע (שתי עבירות); פציעה בנסיבות מחמירות (שלוש עבירות); סחיטה בכוח (שתי עבירות); הטרדת עד; איומים (שתי עבירות); הטרדת עד בנסיבות מחמירות; הדחת קטין לסמים מסוכנים (שתי עבירות); שימוש ברכב ללא רשות; שיבוש מהלכי משפט. עם הגשת כתב-האישום ביקשה המדינה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אך בית-משפט קמא סירב להיעתר לבקשה והורה על שיחרורו ל"מעצר בית" בתנאי ערובה אלה ואחרים. על החלטה זו ערר המדינה, ובקשתה מעימי היא כי אורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

כתב-האישום מגולל לעיני הקורא מסכת קשה עד-למאוד הכוללת מעשי תקיפה, מעשי סחיטה ובריונות שהמשיב ביצע כלפי מתלוננים קטינים. המשיב הפליא מכותיו בקטינים אשר מסרו הודעות נגד חבריו במשטרה, ואף שלח ידו בסחיטת אחד הקטינים, והכל כדי להפחידם וכדי להניא אותם משתף פעולה עם המשטרה. כך למשל, היכה המשיב את אחד הילדים בכך שסטר על פניו, בעט בגופו תוך שהוא דורש הסבר מדוע "הלשין" אותו נער על חברו של המשיב. לאחר מכן גרר המשיב את הנער אל חניון תת קרקעי, ובנוכחות חבריו היכה אותו בכל חלקי גופו והשפיל אותו בפני החברים. המכות גרמו לנער חבלות בגופו, חתך באוזנו ונפיחות באפו. כך עשה המשיב למתלונן אחר, שעה שסטר לו על פניו, בעט בו בחלקי גוף שונים, ודרש ממנו כי עד ליום מסויים ישלם לו 10,000 ש"ח. כך גם באשר לנער שלישי, שהמשיב היכה אותו בפניו שוב ושוב, ודרש ממנו כי ישלם לו 5,000 ש"ח. אותו נער מסר לידי המשיב 2,000 ש"ח אך בשל דרישתו של המשיב ממנו. אם אין די בכל אלה, הדיח המשיב קטינים לעישון סם קנביס.

אכן, המעשים המיוחסים למשיב מעשים קשים הם ביותר, ולענייננו אין חולקים על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לו. הוא הדין באשר לכך שהמעשים המיוחסים למשיב מקימים עילת מעצר.

בהחליטו לשחרר את המשיב ממעצר קבע בית-משפט קמא, ובצדק כך קבע, כי "לא חומרת העבירה כשלעצמה היא שיקול ... אלא שאלת 'המסוכנות' של המשיב ... ". ואולם, השאלה היא, אם נוכח מעשי הבריונות הקשים המיוחסים למשיב אין נשקפת ממנו מסוכנות. בענין זה שונה דעתי מדעתו של בית-משפט קמא ולו משום שגורם המסוכנות טבוע באופיים של המעשים המיוחסים למשיב.

עיינתי בהודעות המתלוננים-הנערים במשטרה, ולמדתי מהן את שניתן היה לנחש ממילא, כי פוחדים הם מן המשיב פחד רב. אכן, מטעם זה אף לא התלוננו הנערים במשטרה על מעשי המשיב, וכפי שנאמר באחת ההודעות, חשש המתלונן כי המשטרה לא ממש תוכל להגן עליו. אכן, המשיב הטיל מוראו על כל סביבותיו, כדי-כך שקורבנותיו חששו להתלונן עליו במשטרה. בקוראי את החומר שהוגש לעיוני, התרשמתי בבירור כי המשיב הוא אדם ללא מעצורים ויעשה הכל כדי להשיג את שמבקש הוא להשיג. בנסיבות אלו, חלופת מעצר לא תסכון. אם עשה המשיב מעשים קשים ורעים כפי שעשה, מה ימנע אותו מהמשיך לעשותם, והרי אין הוא נתון בכל רסן?

אין ממש בטענת ההפליה שהעלה בא-כוחו של המשיב, ולפיה שוחרר שותפו של מרשו ממעצר. לא זו בלבד שאותו שותף היה כבן 15 בעת ביצוע העבירות בעוד אשר המשיב הוא כבן 18 - גורם שנודע לו משקל-מה - אלא שהמעשים המיוחסים למשיב שלפנינו קשים ורבים מן המעשים המיוחסים לשותפו לדבר עבירה.

תסקיר המעצר אין בו כדי לקדם אותנו בדבר. אכן, המשיב החל משרת בצבא, ואולם מעשיו ענו בו כי מסוכן הוא, מסוכן הוא עד למאוד, לסביבתו, עד ששיקולי הסיכון גוברים ביתר על כל השיקולים האחרים.

אני מחליט לקבל את הערר, לבטל את החלטתו של בית-משפט קמא, ואני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

היום, י"א באדר תשס"א (6.3.2001).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

01018440. G02