בש"פ 1847/01 מדינת ישראל נ. חאלד אבופרחאן

המשיב עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות מין במשפחה - אינוסה של קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים; עבירות מין במשפחה - אינוסה של קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים; עבירות מין במשפחה - מעשה סדום; תקיפת קטין חסר ישע; התעללות בקטין; הדחה בעדות; ושיבוש מהלכי משפט. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט קמא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ומשעברו תשעה חודשים והמשיב במעצר, מבקשת עתה המדינה כי אורה על הארכת מעצרו ב90- ימים נוספים.

האישומים המוטחים במשיב אישומים קשים הם ביותר, ועיקרם אינוסה של בתו - אשר טרם מלאו לה 14 שנים - ואינוסה פעמים רבות בטרם מלאו לה 16 שנים. מעשי אינוס קשים אלה - לרבות מעשי סדום - עשה המשיב, כדברו של כתב-האישום, תוך שהוא מאיים על הילדה כי יהרוג אותה אם תספר על מעשיו. כן עומד המשיב לדין על-כך שתקף אותה ילדה וגרם לה חבלות של ממש, והוסיף ותקף את ילדיו הקטנים האחרים בהכותו אותם בידו ובצינור גומי וגרם להם חבלות של ממש.

תוך כדי ההליכים ביקשה המדינה לתקן את כתב-האישום, בהוסיפה לו אישום שלישי ולפיו נאשם המשיב בהדחה בעדות ובשיבוש מהלכי משפט. הדחה ושיבוש אלה היו לאחר שהמשיב נעצר, ובהיותו במעצר ניסה להניע את אשתו (ביתר דיוק: את אשתו-לשעבר, גרושתו בעת עשיית המעשים נושא כתב-האישום) ואת הילדה כי יעידו בבית-המשפט עדות שקר, תוך שהוא מאיים עליהן ומפחיד אותן. הדחה זו שהדיח המשיב את הקטנה ואת גרושתו העלתה פרי-באושים, והשתיים אכן ניקו את המשיב מאשמה בעדותן על-פה בבית-המשפט.

המשפט התנהל כמקובל במקומותינו, לאמור, ישיבות בית-המשפט פרשו עצמם על-פני תקופה לא-קצרה, עד שנקבעה ישיבה ליום 21 בפברואר 2001 לסיום שמיעת עדי ההגנה ולסיכומים. מסתבר כי אותה עת החליט המשיב להחליף סניגורים, וסניגורו החדש, עורך-דין אברהם יהב, ביקש להשמיע שוב עדים שהעידו. כתוצאה מכך היה על בית-המשפט להאריך את משך המשפט.

עורך-דין יהב הופיע לפניי וטען על-פה, בלהט, כי אין זה ראוי שאיענה לבקשת המדינה ואאריך את מעצרו של המשיב. דעתי שונה מדעתו של עורך-דין יהב. המשקל המצטבר של האישומים המוטחים במשיב - אישומים אשר לעת-הזו הנחה היא כי יש ראיות לכאורה לאמיתותם - מצדיק, לדעתי, את הארכת המעצר. המשיב הוכיח, לכאורה, כי השפעתו על גרושתו ועל בתו השפעה ממשית היא. ואם בהיותו במעצר עלה בידו להביא לכך שגרושתו תשנה מהודעתה הראשונה במשטרה, נקל לתאר מה יהיה אם ישוחרר המשיב ממעצרו. אכן, עניינו של המשיב מעמיד על רגליה איתנות את עילת המעצר הנסבה על קיומו של יסוד סביר לחשש ששיחרורו של נאשם יביא לשיבוש הליכי משפט, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת - והיא עילה קלאסית למעצרו של נאשם עד תום ההליכים, להארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים; והכל כהוראת סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-. הוא הדין בעילות מעצר אחרות המנויות בסעיף 21(א)(1)(ג) לאותו חוק, כעילות אלו המנויות בפיסקאות (4) ו-(5).

חזקה על בית-משפט קמא כי יעשה כמיטבו כדי יסיים את משפטו של המשיב במהירות ככל הניתן, ויש להניח כי המשפט יסתיים בתקופת הארכה שאני עומד להורות עליה.

אני מחליט להיעתר לבקשת המדינה, ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב90- ימים נוספים החל ביום 12.3.01, או עד למתן פסק-דין בת"פ 935/00 (מחוזי, באר שבע), לפי המוקדם.

היום, י"ט באדר תשס"א (14.3.01).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

01018470. G02