בש"פ 1851/05 דוד מנין נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט א. טל) לפיה נדחתה בקשתו של העורר לביטול מעצר הבית שהוטל עליו ב-24.10.04, וזאת כדי לאפשר את גיוסו לצה"ל.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בו הואשם בקשירת קשר לביצוע פשע, ושוד בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום, בבוקרו של יום ה- 26.9.04, קשר העורר, ביחד עם שלשה אחרים, לשדוד עובד תחנת דלק תוך שימוש בסכין, בה הצטיידו הארבעה מבעוד מועד, ולגנוב את כספי הפדיון שהחזיק ברשותו. במסגרת מימוש הקשר, העורר ושניים מהשותפים נכנסו למשרד התחנה, שם ישב המתלונן, ואחד השותפים הצמיד את המתלונן לכסא בכוח, הוריד את ראשו לעבר הרצפה, כיסה את עיניו ודרש ממנו לשתוק. השלושה איימו על המתלונן בסכין, אותה אחז העורר. אחד השותפים תפס את ארנקו של המתלונן, אשר הכיל 11,000 ₪, מסר אותו לעורר, והשלושה נמלטו מהמקום, כאשר השותף הרביעי ממתין להם בחוץ ברכב כדי למלטם. שלל השוד חולק בין השותפים.

3.ביום 24.10.04, הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר למעצר בית מוחלט. בדיון ביום 25.1.05, הודה העורר בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום. בעקבות ההודאה נתבקש תסקיר שירות המבחן. הדיון נדחה לטיעון לעונש ליום 5.4.05.

4.העורר אמור היה להתגייס לצה"ל ביום 10.11.04, אולם בשל היותו במעצר בית, נדחה תאריך גיוסו מספר פעמים. בא כוח העורר פנה לגורמים בצה"ל בניסיון לשכנעם לגייס את העורר. עמדת הצבא היא כי הוא אינו נוקט עמדה בעניין פלילי התלוי ועומד, ושאלת הגיוס צריכה להיבדק מעת לעת, אף כי ברור שלא ניתן לגייס את העורר, בעודו מצוי במעצר בית; ומכל מקום, כך עמדת הצבא, מסגרת הצבא אינה יכולה לשמש חלופת מעצר.

5.בתסקיר שירות המבחן מ-30.11.04 צויין כי העורר משתתף בקבוצה טיפולית לעצורי בית והומלץ על פיקוח-מעצר למשך 6 חודשים. כן הומלץ בדו"ח על ביטול תנאי מעצר בית מלא כדי לאפשר את גיוסו לצה"ל של העורר תוך הטלת פיקוח מעצר לצורך הבטחת המשך קשר טיפול שבועי עמו.

6.בית המשפט המחוזי דחה ביום 18.2.05 את בקשת העורר להשתחרר ממעצר בית כדי להתגייס לצבא ועל כך הערר בפנינו.

7.אין מקום לקבלת הערר ויש לדחותו.

העורר מעורב בעבירת שוד חמורה, והוא הודה במעורבותו ועניינו ממתין לגזירת הדין. בתחילת חודש אפריל 2005 צפוי דיון בענין העונש, וראוי כי לבית המשפט הדן בהליך גופו ישמר מלוא שיקול הדעת לדון, להעריך ולקבוע את העונש הראוי לעורר. כל צעד אשר ישנה את המצב הקיים כיום ויקבע עובדות חדשות בשטח עלול לפגוע במרחב שיקול הדעת האמור. על כן, אין מקום לנקוט בו. יש להניח, כי במסגרת הטיעון לעונש, תיפרש תמונת הנתונים המלאה בפני בית המשפט, לרבות בענין רצונו להתגייס לצבא וינתן ביטוי לשיקוליו הוא, ובצידם לשיקולי התביעה ושירות המבחן, וינתן לעמדות השונות משקלן הראוי.

בנסיבות אלה, אין מקום להתערבות בית משפט זה בתנאי חלופת המעצר בשלב דיוני זה, והערר נדחה.