בש"פ 1857/09 מוסא עקול נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עילבוני) מיום 16.2.2009 בה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.

ביום 29.1.2009 הוגש כתב אישום נגד העורר המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן וקשירת קשר לביצוע פשע בשני אישומים. על-פי עובדות האישום הראשון ביום 13.12.2008 או בסמוך לכך קשרו ואיל גאזי (להלן: ואיל ) והודיפה כנען (להלן: הודיפה ) קשר ביניהם כי ואיל ימכור להודיפה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ- 100 גרם תמורת 35,000 ש"ח (להלן: התמורה ). עוד עולה מכתב האישום כי

ביום 13.12.2008 יצר ואיל קשר עם העורר על-מנת שהאחרון יספק לו את הסם המבוקש והשניים סיכמו ביניהם שהעורר יספק לואיל 100 גר'

סם מסוכן מסוג קוקאין תמורת 28,000 ש"ח. סמוך לשעה 19:00, לאחר תיאום טלפוני עם העורר, נסע ואיל ברכב מסוג מאזדה 3 (להלן: המאזדה ) לביתו של העורר בשפרעם לקחת את הסם האמור, לשם מכירתו להודיפה. סמוך לשעה 20:00, כך על-פי כתב האישום, התקשר אחיינו של העורר, עמאר אבו דבוס (להלן: עמאר ) לואיל וסיכם עמו את פרטי מסירת הסם לידיו. כעבור זמן קצר נפגש ואיל עם עמאר וקיבל ממנו חבילה עטופה בניילון ובה 98.89 גרם נטו סם מסוכן מסוג קוקאין. כשהסם עמו נסע ואיל משם לנצרת למקום בו קבע להשלים את עסקת מכירת הסם להודיפה, אשר מצדו נסע גם הוא למקום המפגש בנצרת למטרה זו כשהתמורה אתו. בהגיעם אל מקום המפגש נעצרו ואיל והודיפה בידי כוחות המשטרה שהיו במקום. על-פי עובדות האישום השני, טרם האירוע המתואר באישום הראשון לעיל, קשר העורר קשר עם ואיל לפיו ימכור לואיל כ- 50 גר' סם מסוכן מסוג קוקאין תמורת כ- 15,000 ש"ח ואף סיפק לואיל סם זה.

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו וביום 16.2.2009 קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני) את הבקשה. בדיון שנערך ביום 4.2.2009 טענה המשיבה כי העורר נתפס מספר שבועות לאחר המקרה, כשהוא ישן בביתו של חבר בכפר מרוייה לאחר שזוהה, לטענת המשיבה, בהתבסס על האזנות טלפוניות שביצעה המשטרה. באותו דיון חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה וטען כי כל המעורבים בפרשה מסרו עדויות מפורטות אך אף אחת מהן לא קשרה אותו לאיזה משני מכשירי הפלאפון שהוזכרו בחקירה, ואין כל דרך לעשות כן. עוד טען העורר כי קולו לא זוהה על-ידי מי מן המעורבים האחרים וכי הוא אינו דובר באף אחת מן השיחות המיוחסות לו במסגרת החקירה. העורר הוסיף וטען לקיומם של כשלים חקירתיים ולכך שפעולות חקירה מסוימות שלא בוצעו גרמו לטעות חמורה מצד המשטרה אשר, לטענתו, "נטפלה" אליו למרות שהיא מחפשת, למעשה, אדם אחר. באשר לאישום השני טען העורר כי אין בידי המשיבה כל ראיות באשר לאישום זה וכי הוא לא נחקר כלל תחת אזהרה באשר אליו.

בתום הדיון קבע בית משפט קמא שאין מחלוקת כי בעסקה נשוא כתב האישום מעורבים ארבעה דוברים, כי נגד שלושה ובהם עמאר, אחיינו של העורר, הוגש כתב אישום במסגרת הליך אחר ולגביהם נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישומים נגדם. עוד קבע בית משפט קמא כי המחלוקת בפניו מצומצמת לשאלת זהותו של הדובר הרביעי במובן זה שהמשיבה סבורה שיש בידיה ראיות לכאורה להוכיח שהעורר הוא אותו דובר, ואילו העורר מצדו טוען כי הדובר הוא אדם אחר. בהחלטתו מיום 16.2.2009 קבע בית משפט קמא כי הראיות בדבר מעורבותו לכאורה של העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנן רובן ככולן ראיות נסיבתיות, אך יש בהן פוטנציאל ראייתי שבכוחו להוביל להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו, לפחות ביחס לאישום הראשון. בית משפט קמא קבע כי מחומר החקירה עולה שאדם הקרוי מוסא ערך ביום האירוע מספר שיחות עם ואיל, במהלכן התנהל משא ומתן ביחס לעסקה מסוימת תוך שימוש בקודים וברמזים וללא התייחסות מפורשת לסמים. עוד קבע בית משפט קמא כי פרשנות המשיבה לפיה מדובר בשיחות שעניינן עסקת סמים הנה אפשרית והגיונית, אם כי לא ניתן לשלול לחלוטין, בשלב זה, פרשנות אחרת לפיה מדובר בעסקת סחר בכלי רכב או בעסקה אחרת, פרשנות שלדעתו נראית סבירה פחות. באשר לשאלה האם יש בחומר החקירה ראיות לכאורה שיהא בכוחן להוכיח שהעורר הוא אותו דובר רביעי, ציין בית משפט קמא כי בין ואיל ובין העורר קיימת היכרות מוקדמת, כי גם השם הודיפה היה מוכר לעורר בשעת חקירתו, כי תמליל שיחה שהתקיימה ביום האירוע בין ואיל לעמאר מעלה שעמאר הזדהה בפני ואיל כבן אחותו של מוסא, כי גם לעורר אחיין בשם עמאר שהוא אחד משלושת הנאשמים בתיק האחר שהוגש באותה פרשה (עמאר הסכים לצורך הדיון בבקשה למעצרו עד תום ההליכים כי קיימות ראיות לכאורה נגדו), וכי שיחה זו מתיישבת היטב עם השיחות הקודמות שהתקיימו בין מוסא לואיל. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי מתמליל שיחה שהתקיימה ביום האירוע בין ואיל למוסא עולה שתחילה אמר מוסא לואיל לגשת לביתו אך לאחר מכן הפנה אותו לעיסא וכי לעורר אח בשם עיסא המתגורר עימו באותו בנין. ואיל אף הודה כי ביום האירוע היה בביתו של העורר אך לא מצא אותו בבית. אשר לטענה שהעלה העורר בדבר מחדלים בחקירה קבע בית משפט קמא כי לאור מכלול הראיות לכאורה שנאספו, אין בטענה זו כדי לגרוע מן המסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת נגד העורר, ממנה עולה כי העורר הנו לכאורה אותו מוסא שנשמע בהקלטות שבהאזנות הסתר, קרי אותו דובר רביעי לגביו אין חולק כי ישנן ראיות לכאורה לצורך שלב המעצר עד תום ההליכים.

3.

אשר לחלופת המעצר קבע בית משפט קמא כי העורר ביצע לכאורה עבירה חמורה ביותר של סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין בכמות גדולה ומשמעותית, כי העושה כן מסוכן לשלום הציבור וכי אין בחלופת מעצר כדי לאין את המסוכנות הנשקפת ממנו. בית משפט קמא ציין עוד כי לעורר עבר פלילי מכביד הכולל הרשעות קודמות בעבירות של הגרלות והימורים אסורים, עבירות אלימות, עבירות נשק, עבירות רכוש, עבירות סמים ועוד וכי גם בכך יש כדי ללמד על מסוכנותו ועל כך שאין ליתן בו אמון, בייחוד נוכח העובדה שהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום בוצעו לכאורה בעת שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בן 18 חודשים. לפיכך הורה בית משפט קמא כאמור על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

העורר אינו משלים עם החלטת בית משפט קמא ומכאן הערר שבפניי.

4.

העורר טוען כי שגה בית משפט קמא בקובעו שקיימות נגדו ראיות לכאורה,

ולטענתו אין בכוחן של הראיות לכאורה שכולן נסיבתיות כדי להצביע על קשר כלשהו בינו ובין המעשים נשוא כתב האישום. אשר להיכרותו עם ואיל טוען העורר כי מחקירת העורר עולה שחשב שואיל עדין בכלא, כי לא היה בקשר עם ואיל לאחרונה, וכי אף מחקירת ואיל עולה שהשניים לא התראו זה זמן רב. באשר לשיחה בה הזדהה עמאר בפני ואיל כבן אחותו של מוסא טוען העורר כי ישנם אנשים רבים העונים לשם עמאר, כי ייתכן שהדוברים באותה שיחה השתמשו בשמות בדויים, כי אין לשלול את האפשרות שעמאר רצה להתרברב בכך שהוא אחיינו של העורר, אשר נחשב לאדם מוכר באזורו ובעל עסק מכובד של סחר במכוניות, וכי בחקירתו של עמאר עולה שלא שוחח עם דודו (העורר) בטלפון. אשר לשיחה בה אמר הדובר הרביעי לואיל כי ייגש לביתו וכי לאחר מכן הפנה אותו לאדם בשם עיסא, טוען העורר כי בשיחה זו לא אמר הדובר הרביעי כי עיסא הוא אחיו וכי אף אחד מן הדוברים בשיחות לא זיהה את קולו של "מוסא" כקולו של העורר.

העורר מוסיף וטוען כי המשטרה התרשלה בכך שלא ערכה בדיקה קולית להוכחת זהותו של הדובר הרביעי וכי אין כל ראייה הקושרת אותו לשני מכשירי הטלפון הניידים שהמשיבה משייכת לו, ולטענתו אף שמסר בחקירה שאינו מכיר את המספרים של אותם מכשירים וכן כי הוא כלל אינו מחזיק טלפונים ניידים מזה זמן רב, לא פעלה המשטרה כדי לאתר את הבעלים האמיתיים של אותם טלפונים ניידים; כי אף מהודעת ואיל עולה שאינו מכיר את מספרי הטלפון השייכים על פי טענת המשיבה לעורר וכי ייתכן שואיל רשם את השם "מוסא" לשם הסוואת זהותו של אדם אחר. עוד טוען העורר כי אין כל אינדיקציה לכך ששהה בביתו ביום 13.12.2008 בעת שואיל הגיע לשפרעם לבית שהוא על פי הנטען ביתו שלו. העורר טוען כי עיסא אחיו כלל לא זומן לחקירה; כי אין כל אינדיקציה לכך שואיל נפגש עם אדם כלשהו באותו הבית בשפרעם; כי ואיל מסר שהעורר לא היה במקום וכי הוא מצא שם צעיר שאינו מכיר בן 17-18 שנים; ולבסוף כי עו"ד זאיד כנעאן (להלן: זאיד ) שהודה כי נהג במאזדה בה הגיע ואיל לשפרעם, מסר בחקירתו שהוא כלל אינו מכיר את העורר.

העורר מוסיף וטוען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא נתן דעתו למחדלי חקירה קשים ובולטים, כגון אי ביצוע איכונים לטלפונים הניידים, אי-בדיקת זהות מחזיק מכשיר הטלפון הנייד המסתיים בספרות 2489 אליו בוצעו עשרות שיחות ביום האירוע מן המכשירים המשויכים לעורר ואי-חקירת העורר בעניין המעשים המיוחסים לו באישום השני. לפיכך עותר העורר כי ייקבע שאין ראיות לכאורה להוכחת מעורבותו בעסקת הסחר בסם מסוכן או בקשירת קשר לסחר כאמור באישום הראשון, המצדיקות את מעצרו ולחלופין כי באם יקבע שאכן קיימות ראיות לכאורה, יש מקום לבחון חלופת מעצר נוכח משוואת האיזונים וחולשת הראיות בעניינו.

5.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטת בית משפט קמא וטוענת כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשים המיוחסים לו בכתב האישום, בהפנותה בעיקר לשיחות בין עמאר לואיל ובין ואיל לאדם בשם מוסא, שלטענתה הוא העורר. המשיבה טוענת כי מתוכן השיחות האמורות, ועל רקע שיחות אחרות בין הדוברים האחרים המוזכרים בכתב האישום עולה כי הם תכננו לבצע עסקת סמים; כי ואיל הודה בהודעתו מיום 17.12.2008 שהוא מכיר את העורר ואף אישר כי היה אצלו כחצי שעה לפני שנעצר, ומשכך, לגישתה, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא בדבר של קיומן ראיות לכאורה נגד העורר.

6.

דין הערר להידחות. הדיון בבית משפט קמא התמקד בשאלה אחת ויחידה והיא האם קיימות ראיות לכאורה לכך שהדובר הרביעי, מוסא, הוא אכן העורר (לא הייתה מחלוקת על כך שלגבי אותו מוסא אכן קיימות ראיות לכאורה המבססות את האישום הראשון המופנה נגדו). לאחר עיון בחומר הראיות הגעתי למסקנה שצדק בית משפט קמא בקביעתו כי קיימות ראיות לכאורה המניחות תשתית מספקת לביסוס עמדתה של המשיבה בענין זה. מעיון בתמליל השיחה מיום 13.12.2008 שנערכה בין עמאר לואיל עולה כי עמאר הזדהה כבן אחותו של מוסא וכי באותה שיחה אומר עמאר לואיל "תשמע! חצי שעה ו... בעזרת השם הכל יהיה בסדר". כאמור אין חולק כי לעורר אחיין בשם מוסא וכי אחיינו זה הוא העומד לדין בפרשה יחד עם ואיל והודיפה. זאת ועוד, מן השיחה בין "מוסא" ובין ואיל אשר התקיימה גם היא ביום 13.12.2008 באותה השעה לערך, עולה כי מוסא אמר לואיל שילך לעיסא וישתה כוס קפה ואחר כך יעבור דרכו. שיחה זו והעובדה, העולה מהודעתו של העורר, כי יש לו אח בשם עיסא הגר באותו בניין בקומה שמתחתיו, יש בהן כדי לחזק את הראיות המזהות את העורר כמוסא, הדובר הרביעי. על כל אלו מתווספת ראיה לכאורה שהיא אולי המשמעותית ביותר ולפיה הודה ואיל בחקירתו כי היה בביתו של העורר אותו הוא מכיר משהות משותפת בכלא, כחצי שעה בלבד לפני שנעצר בשל מעורבותו לכאורה בעסקת הסמים נשוא כתב האישום. אכן הראיות לכאורה המפורטות לעיל, בעניין זיהוי של העורר כ"מוסא" הדובר הרביעי הינן ראיות נסיבתיות בלבד אך השתלבותן אלו באלו יש בה כדי ללמד על כך שהעורר הוא לכאורה אותו הדובר המעורב מעורבות מהותית (ועל כל אין חולק לצורך שלב המעצר), בעסקת הסמים נשוא האישום הראשון. בשלב זה, וככל שהדבר נוגע לשאלת מעצרו של העורר עד תום ההליכים, נראה כי די באמור לעיל כדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר המצדיקות את מעצרו (ראו והשוו: בש"פ 10158/07 סולטן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.12.2007)). ויודגש, הטרוניה שהעלה העורר על כך שהתביעה לא ביצעה השוואות קול לזיהוי העורר באמצעים אלו, אין בה כדי לשמוט מחומר הראיות לכאורה את מה שמצוי בו, אף כי במאמר מוסגר אעיר שאילו נעשתה השוואה כזו (ואף שאין היא בבחינת ראיה מוחלטת), ניתן היה אולי לקצר ולייעל במידה רבה את הדיון לא רק בשלב המעצר אלא גם בתיק העיקרי, משום שראיה לכאורה מסוג זה היה בה ללא ספק כדי להטות במידה רבה (גם אם לא מכרעת) את הכף לכאן או לכאן בעניין זהותו של העורר כדובר הרביעי.

אשר לחלופת המעצר שוכנעתי כי אין להתערב בקביעתו של בית משפט קמא אשר סבר כי אין מקום להורות על חלופת מעצר בעניינו של העורר, נוכח העובדה כי עסקינן בעבירה של סחר בסמים בכמות לא מבוטלת וכן נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר הכולל עבירות של הגרלות והימורים אסורים, תקיפה, וסחר בסמים, בגינו תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בן 18 חודשים.

אשר על כן הערר נדחה.

ניתנה היום, י"ט אדר, תשס"ט (15.03.2009).

ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09018570_V03.doc

מא

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il