בש"פ 1863/15 עו"ד דוד לוי נ. מדינת ישראל

מונח בפני ערר כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בדבר קביעת תנאי ערובה לשחרור העורר בשיעור של 130,000 ש"ח, וזאת על מנת להבטיח את התייצבותו למשפט. במהלך הדיון הבהיר הסניגור כי עררו מצומצם לבקשה לקיים עיון חוזר בנדון לפני בית משפט המחוזי. התובע התנגד לכך, תוך ציון שההחלטה המקורית ניתנה ב 14.01.2015, והתקיים דיון בבקשה לעיון חוזר בתאריך 04.02.2015 במ"ח (מחוזי מרכז) 42881-10-14. בסיום אותו דיון עולה מהפרוטוקול (עמ' 12) כי בא כוח העורר חזר בו מבקשתו לעיון חוזר. באותו הליך העורר היה מיוצג על ידי סניגור אחר.

הפרוטוקול של אותו דיון בהיר ומדבר בעד עצמו, וניכר כי בית משפט קיים דיון ענייני. ואולם, לנוכח עמדתו של העורר היום, באמצעות הסניגור שהתייצב בפני, לא ברור עד תום באיזה הקשר ניתנה הסכמת העורר. בהתחשב בטיב ההליך הנדון ובסוגיות שונות שעלו במהלך הדיון האחרון בבית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי נכון יהיה לאפשר לסניגור להגיש בקשה חדשה לעיון חוזר. זאת כדי לוודא שיוכל העורר לממש את כל זכויותיו טרם בית משפט יקבע כי יש מקום להורות על מעצרו בגין אי מילוי תנאים להבטחת המשך התייצבותו למשפט. נבהיר כי אין בהחלטה זו כדי להביע כל עמדה בסוגיה האם יש מקום לעיון חוזר בהחלטה, שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי- מרכז.

סוף דבר, הסניגור יהיה רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר עד לתאריך 22.04.2015 לבית המשפט המחוזי. הנני קובע כי אין להורות על מעצרו של העורר במסגרת תיק זה מכוח אי הפקדת הסכום הנוסף, עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט המחוזי. היה והסניגור לא יגיש את הבקשה לעיון חוזר עד לתאריך 22.04.2015, כי אז העיכוב האמור לא יהיה בתוקף.