בש"פ 1873/08 דוד אלמלח נ. מדינת ישראל

1.

בית משפט השלום בתל אביב הורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחה. מכאן, הערר שבפניי.

2.

לבית משפט השלום בתל אביב הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות ואיומים. העורר, כך לפי כתב האישום, קיבל סכומי כסף שמצטברים ל-44,000 דולר, מעובדים זרים, וזאת לאחר שהבטיח להם, כי ידאג שתוצאנה להם אשרות וכי הם יגויירו. כתב האישום מפרט שמונה מקרים כאלה. השאלה שיש להכריע בה היא האם הערכאות הקודמות צדקו שעה שהחליטו שאין לעשות שימוש במקרה דנא בחלופת מעצר.

3.

המקרים נשוא כתב האישום התרחשו בחלק השני של שנת 2006 ובתחילת שנת 2007. העורר נעצר בחודש נובמבר 2007. לעורר, שהינו יליד שנת 1954, עבר פלילי הכולל הרשעות לא מעטות בעבירות מרמה. עוד חובה לציין, כי תסקיר שהוגש לא המליץ על שימוש בחלופת מעצר. יתרה מכך, בתסקיר נאמר כי קיימת רמת סיכון גבוהה ביותר שלא ניתן לאיין אותה על דרך שימוש בחלופת מעצר.

4.

המקרה מעורר התלבטות משום שאין מדובר בעבירות הקלאסיות המובילות לעיתים למעצר עד תום ההליכים. עסקינן בעבירות מרמה. מדובר, כאמור, בשמונה מקרים. העבר הפלילי והתסקיר אכן נותנים תמונה שלילית, אך אף על פי כן הנני בדעה כי ראוי שתיערך בחינה נוספת של חלופה. הסניגור המלומד הציע שיעשה שימוש באיזוק אלקטרוני וכי בנוסף לכך יימצא העורר במעצר בית במקום כלשהו רחוק ממקום מגוריו. הואיל ומדובר בעבירות מרמה, שאי אפשר לומר שמספרן רב ועצום, וכי הסכום שכרוך בביצוען הינו סכום גבוה במיוחד, ראוי לשקול פעם נוספת אפשרות של שימוש בחלופת מעצר.

5.

לפיכך, הערר מתקבל במובן זה שיוגש תסקיר נוסף לבית משפט השלום לשם שקילה מחדש של חלופת מעצר. כל עוד לא יוחלט אחרת על ידי בית משפט השלום, יוותר העורר במעצר.